דרכים בכף ידי

זה היה ללא ספק היום הכי לא מתוכנן בטיול שלי עד היום.
קמתי בבוקר ולא היה לי מושג קלוש מה אני הולך לעשות.עזבתי את החדר שלי במלון ב11:00 והרגשתי שמיציתי את סן פרנסיסקו אבל לא ידעתי לאן אני רוצה להמשיך. היו לי כל מיני אופציות כמו להמשיך צפונה לכיוון סיאטל וונקובר,אבל טמפרטורות של -15 מעלות לקראת סיאטל שינו את דעתי.חשבתי לנסוע לסולט לייק סיטי ביוטה לבקר את דקלה ומני,אבל נהיגה של 13 שעות ודרכים מושלגות לא נשמעו כמו תוכנית טובה.אופציה אחת הייתה לחזור דרומה ולהמשיך לסן דייגו,אבל רציתי לחשוב טוב לפני שאני עוזב את האיזור הצפוני של קליפורניה. שיחה עם ליעד בבוקר(לתיאום זמן בווגאס) שכנעה אותי לנסוע לכיוון מזרח קליפורניה ולבקר כמה ימים בפארק יוסמיטי.נסיעה של 3.5 שעות מזרחה וטבע פראי ליומיים-שלושה נשמעו כמו תוכנית לא רעה. יצאתי מסן פרנסיסקו ופניתי מזרחה. הנופים של צפון קליפורניה התחלפו לאיטם לאיזורים צחיחים יותר אבל השמש זרחה במלוא העוצמה ,הנהיגה זרמה,ואחרי שגיליתי שאני יכול לשדר מוסיקה שלי מהGPS לרדיו,הזמן עבר בנעימים.
אחרי כשעתיים של נסיעה בין גבעות ובכבישים רחבים,באופק הופיע רכס הרים גבוהים עם פסגות מושלגות בחלקן (מאוחר יותר גיליתי שאלו הרי הסיירה שנמשכים עד מדינת נבאדה בצידם השני),והכביש הפך להיות צר ומתפתל ולבן ממלח שפוזר עליו. הכביש טיפס במעלה ההר בצורה תלולה,ואחרי כעשרים דקות של נסיעה איטית ותלולה, השלטים הראו על גובה של 4,000 רגל שזה אומר 1,400 מטר בערך.לאורך הדרך החלו להופיע שלטים המזהירים מהתקפות של דובים,ובמקביל שלטים המזהירים מפני סופות שלג ומזכירים לנהגים שכל הרכבים מחוייבים לשאת שרשראות לנהיגה בשלג.חשבתי לתומי שמדובר בשאריות משבועות קודמים,אבל ככל שהתקדמתי הופיעו ערימות שלג בצידי הכביש. עצירה לצילום הבהירה לי שמזג האויר ממנו יצאתי בסן פרנסיסקו כבר לא רלוונטי. הטמפרטורות צנחו בצורה דרסטית והתחלתי לחשוש שהספונטניות שלי לא מתאימה לסיטואציה הזו,אבל בכל זאת החלטתי להמשיך לתוך הפארק. כ15 קילומטר לפני הפארק עצרתי במרכז המבקרים,שם גיליתי שהחוק בקליפורניה מחייב רכבים להחזיק שרשראות לנהיגה בשלג ובלעדיהן הכניסה לפארק אסורה, ובכל מקרה יש התראות על סופת שלג שאמורה להתחיל בשעות הקרובות.

השעה הייתה כבר 15:00 והייתי צריך להחליט מהר מה אני עושה.ברור שלפארק אני לא נכנס,והשאלה הייתה האם אני נשאר ללילה באחת העיירות בקרבת הפארק או עושה אחורה פנה ויורד מההרים לפני שמחשיך.האפשרות שהסופה תגיע ותחסום את הדרכים,וזכרון העיירה האחרונה בה עצרתי ללילה בלית ברירה, שכנעו אותי לפנות אחורה בזריזות ולרדת מההרים במהירות האפשרית.בדרך למטה שקלתי שוב מה לעשות,האם לחזור לסן פרנסיסקו,או לנסוע דרומה לכיוון סן דייגו.ההחלטה נפלה על כיוון דרום ותכנתתי את הGPS לנסוע לכיוון לוס אנג'לס. השעה הייתה כבר 16:30 ונשארה לי שעה של אור יום בקושי.חשבתי שמרגע שירדתי מההרים אני חוזר לכבישים המהירים והרחבים.הGPS חשב אחרת.מסיבה כלשהי (כנראה הדרך הקצרה יותר מבחינת מרחק) הוא ניווט אותי מזרחה עמוק לתוך מרכז מדינת קליפורניה,כשחלק מהכביש עובר על שולי הרים ומצוקים.

לשמחתי חזרתי לאיזור מישורי בדיוק כשהשמש כבר שקעה כמעט לגמרי. הדרך דרומה הייתה מעניינת מאד.זה כביש שמקביל לכביש החוף ול101,אבל נוסע במרכז קליפורניה בין ערי שדה לא ממש מתויירות,כמו בייקרספילד,פרזנו וכו'.בדרך מלא חוות בוקרים ועדרי פרות,ולחילופין אזורי תעשייה גדולים,ובין לבין המון המון מרחבים שוממים וריקים.

בסביבות 19:00 , באחת מעצירות הפיפי שלי (ויש לי המון כאלו במפתיע…אני יותר גרוע מבחורה) הסתכלתי במפה כדי לראות מה המסלול המתוכנן, ואז גיליתי לשמחתי שבהמשך הנסיעה אני אהיה מקביל ללאס ווגאס (כמובן 300 קילומטר מערבית לעיר אבל בכל זאת מקביל אליה).מכיוון שהמרחק לווגאס וללוס אנג'לס עמד על מספר דומה,החלטתי ספונטנית לנסוע באותו רגע ללאס ווגאס. רק שאז גיליתי כי אין שום כביש שחוצה את קליפורניה מזרחה לכיוון ווגאס,אלא אני צריך לנסוע כמעט עד לוס אנג'לס ואז לנסוע חזרה לכיוון ווגאס,מה שמכפיל את הדרך ומעמיד את הנסיעה על כמעט 10 שעות.הרעיון ירד מהפרק. מכיוון שכבר הייתי במוד של נהיגה,החלטתי לנסוע ישירות עד סן דייגו (שעתיים נסיעה דרומה ללוס אנג'לס). הצטיידתי בשתיה וחטיפים וחזרתי לכבישים. לפי החישוב של ה GPS הייתי אמור להגיע לסן דייגו בסביבות 24:30 וזה נראה לי זמן מצויין להיכנס למלון לישון ולקום בעיר חדשה.עוד עצירות פיפי,תדלוק,וארוחת ערב דשנה (בופה של בשרים,סטייקים,צלעות,עוף,ועוד ) נמשכה יותר ממה שתכננתי,גרמו לכך שהגעתי לגבולות לוס אנג'לס ב 24:00.לא הייתי עייף האמת,אבל הרגשתי שאני כבר מאבד פוקוס אחרי 13 שעות נהיגה והחלטתי לעצור בתוך לוס אנג'לס לישון. נהגתי עוד שעה עד הוליווד, ומצאתי לי מוטל קרוב לכביש שמוביל לסן דייגו. אחרי קצת טלפונים והתארגנות נפלתי מותש למיטה ונרדמתי בשניות. הבוקר קמתי ב 10:00 ואחרי מקלחת וקפה יצאתי לכיוון סן דייגו. עצרתי בדרך בעיירה בערך שעה דרומית ללוס אנג'לס,לעוד קפה ועוגת פקאן הכי מדהימה שאכלתי אי פעם. על ההגעה לסן דייגו ועל העיר,בהמשך….

עוד תמונות מהנסיעה:
http://picasaweb.google.com/pildus/YosemiteMidCalifornia#

יושב בסן פרנסיסקו על המים

ראשית,בהמשך לפוסט הקודם,אחרי שהבנתי מי נגד מי,החלטתי להישאר עוד יומיים בעיר ובאיזור,אז ניגשתי לפקידת הקבלה בהילטון וביקשתי לברר כמה יעלה לי להאריך את השהיה בעוד שתי לילות.היא נקבה במחיר המדהים של 140$ ללילה.אמרתי לה תודה רבה אבל לא תודה,עליתי לחדר ולמחשב,ואחרי 10 דקות ירדתי חזרה לקבלה עם הזמנה מחודשת למלון במחיר של 75$ ללילה.

מכיוון שהמוזה לכתוב לא נחה עליי בימים האחרונים,אני אסכם את סן פרנסיסקו בפוסט אחד כללי.
קודם כל,סן פרנסיסקו היא עיר אידיאלית לצלמים.העיר בנויה לחופי מפרץ מדהים (SAN FRANCISCO BAY) ובגלל הטופוגרפיה המיוחדת שלה,כמעט מכל פינת רחוב נשקף נוף מדהים שמצדיק להוציא את המצלמה מהנרתיק.אם לא הבנתם,עיר מדהימה,יש כאלו שמגדירים אותה העיר הכי יפה בארה"ב ובעולם כולו.לא הייתי נסחף אבל בהחלט עיר יפהיפיה. בעיר יש אוכלוסיה סינית גדולה ואפילו השילוט האנגלי ברובו מופיע במקביל בסינית. חוץ מזה האוכלוסיה היא מגוון רחב של לאומים צבעים וריחות.
מעבר לזה,יש משהו מאד קסום בעיר.אולי בגלל שהיא עיר קטנה מאד (800,000 תושבים) יחסית לערים הגדולות כמו ניו יורק או לוס אנג'לס משרה בה אווירה נעימה ושכונתית,אין בה דוחק בכלל,ובכל איזור שהסתובבתי בו הרגשתי מאד בטוח ונעים. בנוסף,חלקים גדולים מהעיר בנויים מבתי עץ ויקטוריאנים צבעוניים ומקסימים,שמוסיפים צבעוניות לעיר. מצד שני,הבתים העתיקים האלו, בשילוב עם רעידת האדמה הגדולה ב 1906 שהחריבה כמעט את כל העיר ונדמה שרודפת את העיר ותושביה עד היום, הם גם הסיבה שסן פרנסיסקו משמשת תפאורה להמוני סרטי ערפדים ומכשפות.יש הטוענים שהעיר רדופת רוחות ושדים,ויש אפילו סיורים מיוחדים שלוקחים אותך לסיור בבתים רדופים .

אז הסתובבתי בעיר ארבעה ימים,ועשיתי וי כמעט על כל רשימת האטרקציות וה MUST SEE.אלו כמה שאהבתי ביותר:

-Haight & Ahbury-
כמעט בכל עיר שביקרתי בה יש מקום מסויים בשבילי שהוא יותר מעניין ודחוף לראות מהאטרקציות הרשמיות של העיר (למשל הקבר של ג'ים מוריסון בפריז,או מעבר החציה מול אולפני אבי רואד בלונדון). במקרה של סאן פרנסיסקו מדובר אמנם באתר רשמי של העיר,אבל בשבילי היה חשוב לראות אותו במיוחד.
הייט ואשבורי בבסיסו הוא בסה"כ צומת רחובות(רחוב הייט ורחוב אשבורי) בחלק הדרומי של סן פרנסיסקו,אבל בתחילת ואמצע שנות ה-60 האזור מסביב לצומת היה הבית של תנועת ההיפים בארה"ב,וב1967 שימש כאחד המרכזים המוסיקלים החשובים של "קיץ האהבה".
JEFERSON AIRPLANE גרו בבית לא רחוק מהצומת,GREATFULL DEAD גרו קצת למעלה משם,BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY היו שכנים שלהם (אליהם הצטרפה ב 1966 בחורה צעירה מטקסס בשם ג'ניס ג'ופלין והתחילה את מה שיסתיים כמה שנים אח"כ בטרגדיה עצובה) ה YARDBIRDS פעלו שם,וכמעט כל סצנת המוסיקה של שנות ה-60 צמחה מפה. היום השכונה עדיין צבעונית ותוססת,אם כי הרבה יותר מסחרית וטיפה גותית.מעין שיינקין של סן פרנסיסקו,אבל הרבה יותר מעניין ועם היסטוריה ארוכה וחשובה.

-CABLE CAR-
אחד מהאייקונים הכי מוכרים של סן פרנסיסקו הם הקרוניות שנוסעות במעלה ומורד הכבישים התלולים.עד שהגעתי לפה לא ידעתי שמדובר בקרוניות שנעות ללא מקור אנרגיה משלהם,אלא מונעים ע"י כבלים שנעים בלופ אינסופי מתחת לרחובות העיר.אמצעי התחבורה הזה קיים בעיר מאז סוף המאה ה 19 והחליף את הכירכרות והסוסים.הנסיעה בקרונית היא חוויה מדהימה,במיוחד כשיושבים בספסלים החיצוניים והרגליים משתלשלות החוצה. דרך מעולה לראות את העיר ולהנות מהרחובות שלה. מעבר לזה ביקרתי גם במוזיאון הייחודי של הקרוניות,שם אפשר לקרוא על ההיסטוריה שלהם,ואפילו לראות ממש את הכבלים יוצאים ונכנסים מתחת לרחוב,והגלגלים הענקיים שאחראים להניע אותם.

-Chinatown & Little Italy-
שתי שכונות מקסימות של העיר,שמאכלסות את התושבים הבינלאומיים של העיר.הכניסה לצ'יינה טאון
מעבירה אותך מיידית לסין האותנטית והאמיתית. הריחות,הצבעים,הקולות,האוכל, הכל ממש כמו סין,חוץ משילוט באנגלית ומחירים בדולרים,והעובדה שפה כל הסינים מבינים אנגלית ולא רק סינית.
השכונה השנייה היא המאחז של האוכלוסיה האיטלקית,ומלאה בבתי קפה,מסעדות,וגלידריות ממיטב התוצרת האיטלקית.
לצערי הסתובבתי בשכונות האלו בערב ולא צילמתי בהן בכלל.

-golden date bridge-
לא צריך להכביר הרבה,אני מניח שכולם מכירים את גשר שער הזהב.הגשר מחבר בין העיר לאזורים שמצפון למפרץ. למישהו כמוני שמתרשם ממבנים הנדסיים מורכבים (כמו מגדל אייפל) הרבה יותר מנופים וטבע,הגשר הוא חגיגה לעיניים. מרשים בגודלו,בנוי על רקע המפרץ המדהים,ומציץ כמעט מכל רחוב בעיר.

-postcard row-
אולי האימג' הכי מוכר של סן פרנסיסקו אחרי הגשר.בסה"כ מדובר ברחוב שמכיל שורה של בתים ויקטוריאנים במרכז העיר,בנוים ליד פארק ירוק,ומאחור נשקף קו הרקיע של העיר.הרחוב הזה (יחד עם הגשר) משמש מאות סרטים ותוכניות טלוויזיה (מכושפות,וצער גידול בנות למשל) כדי למקם את העלילה בסן פרנסיסקו.

את היום האחרון העברתי בנסיעה לעמק נאפה,מרחק שעה מצפון לסן פרנסיסקו.עמק נאפה נקרא גם ארץ היין,ומכיל עשרות כרמים ויקבים אחראים לייצור היין הקליפורני הידוע.מיילים על גבי מיילים של כרמים מסודרים בשורות,וביניהם חוות ובתי ייצור ליין.כל היקבים מחזיקים מרכזי מבקרים וחדרי טעימות,חגיגה למי שאוהב יין.קצת בעייתי למי שנוהג לבד ולא יכול לשתות עדיין נסיעה נעימה בנוף יפהפה וריח משכר של ענבים באויר.

כל התמונות כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/SanFrancisco#

סאן פרנסיסקו – פרולוג

אני כולי התלהבות!!!
הגעתי לפאתי סן פרנסיסקו ב 19:00 כמובן ללא שום הכנה או מידע מראש.כשמבקשים מה GPS לנווט לעיר הוא מנווט אוטומטית לבניין העיריה,ככה שהגעתי לשם,הסתובבתי קצת עם הרכב מסביב ותהיתי מה עכשיו.נתקלתי בשלט שמוביל לרציף הדייגים (FISHERMAN WHARF) ונזכרתי שפעם קראתי המלצה עליו באתר של "למטייל" אז נסעתי בעקבות השלטים.הגעתי לאיזור והוא מצא חן בעיניי מיד,הרבה מסעדות,ברים,ואנשים ברחובות,אז החלטתי להתמקם פה ליום יומיים. חיפשתי לי מוטל דרכים זול אבל לא מצאתי.היחיד שהיה בסביבה נראה כמו מאורת עטלפים,גבה מחיר שערורייתי,ולא בא לי טוב.שאר המקומות מסביב היו מלונות מרשתות מוכרות ולא זולות כמו הילטון,מריוט,והולידיי אין,ובירור קצר באחד מהם העלה שמחיר ללילה חוצה את ה 120$ בשקט . ואז נזכרתי בטיפ אחר שקראתי באתר והחלטתי לפעול לפיו. שלפתי את הלפטופ שלי,וחיפשתי נקודת רשת אלחוטית זמינה.נצמדתי לקיר של אחד המלונות ועם קצת תזוזות מצאתי רשת והתחברתי. גלשתי לאתר שנקרא HOTWIRE והתחלתי לעבוד. האתר הזה מבוסס על רעיון מעניין.אתה מגדיר עיר ואיזור ספציפים,ומקבל מחירים מעולים על חדרים במלונות באיזור.עד כאן הכל סטנדרטי ודומה לכל אתר הזמנות אונליין אחר. הטוויסט פה הוא, שהמחיר נמוך באופן מאד משמעותימכל אתר אחר,אבל אתה לא יודע איזה מלון אתה מזמין עד אחרי שסיימת את ההזמנה.כלומר אתה מקבל משהו כמו "מלון 3.5 כוכבים,ברציף הדייגים בסן פרנסיסקו במחיר 75$" ואתה לא יודע שום פרט על המלון עד אחרי ששילמת ואישרת את ההזמנה. קראתי כמה וכמה המלצות על השיטה והאתר הזה,אבל עד היום חששתי להשתמש בו.מכיוון שפה לא היה לי גם ככה הרבה מידע על העיר החלטתי להיות ספונטני והזמנתי שתי לילות באיזור רציף הדייגים,במחיר 75$ ללילה. מילאתי את ההזמנה,אמרתי "יאללה מה שיהיה יהיה" ולחצתי על אישור.
לתדמהתי,אחרי שאישרתי את התשלום,הופיע האייקון של הילטון,והאתר הפנה אותי למלון הילטון שעמד ממש מולי (ודורש מעל 110$ ללילה בהזמנה רגילה אונליין) ונמצא ממש ברחוב שממול הרציף!! מיותר לציין שהילטון זה הילטון,שום מוטל דרכים ושום נעליים. חדר ענקי,שולחן עבודה עם כסא מנהלים,כורסת טלוויזיה עם הדום לרגליים,טלוויזית LCD בגודל 32".הכל סופר מפואר ויוקרתי,והאמת עושה חשק להישאר בחדר ולא לצאת ממנו חחח וכל זה במחיר ממש מגוחך יחסית.
מעכשיו יש לי עוד כלי נשק בארסנל הספונטניות שלי …

האתר למי שיזדקק לו:
www.hotwire.com

כביש מספר 1

יום רביעי:

כמנהגי בקודש,אני ממשיך לדבוק בספונטניות מוחלטת. ביום רביעי (21.1) קמתי בבוקר במוטל בלוס אנג'לס,ואחרי ארוחת הבוקר הגעתי למסקנה שמיציתי את ל.א. בשלב זה והגיע הזמן לזוז למקום אחר.שלוש אופציות עלו במוחי.לנסוע לכיוון דרום,לסאן דייגו וגבול מקסיקו,לנסוע לכיוון צפון לכביש מספר 1,מונטריי וסאן פרנסיסקו,או לנסוע לכיוון מזרח חזרה ללאס ווגאס. על האופציה השלישית וויתרתי כמעט מיד,מכיוון שאני רוצה לראות עוד מקומות בארה"ב ולא רציתי להתקע שוב בווגאס, אז נשארתי עם שתי האופציות הראשונות.לא הצלחתי להחליט בזמן שפיניתי את החדר והזדכיתי עליו, והאמת שעד שהתיישבתי מאחורי ההגה לא ידעתי לאן מועדות פניי.רק כשיצאתי מהחניה של המוטל החלטתי בספונטניות ללכת על האופציה הצפונית,ולעלות על כביש 1 בדרכי לסאן פרנסיסקו. היה יום אפרורי וסגרירי וחשבתי שזה זמן טוב לצאת מל.א. בכל מקרה.
כביש מספר 1 נחשב לאחד הכבישים היפים בעולם.זהו כביש מדהים שמוביל מלוס אנג'לס לצפון קליפורניה,ומתפתל בדרכו לאורך חופי האוקיינוס ועובר ברובו ממש על קו החוף בקטעים מסויימים.
יצאתי לכיוון בעזרת הGPS שלי,ובעקבות עצה שקראתי כמה ימים קודם תכנתתי את המכשיר כך שינווט אותי בכביש המהיר 101 (שמקביל לכביש 1) עד לעיירה מסויימת שנקראת SAN LUIS EBISPO ומשם להמשיך לאורך החוף. בדרך המכשיר החליט על דעת עצמו לחתוך דרך כביש אחר,ולמרות שבהתחלה חשבתי לנסוע נגד הוראות המכשיר,החלטתי לשמוע בקולו.זו הייתה החלטה מצויינת, הכביש הזה הוביל אותי בין הכרמים של דרום קליפורניה,יקבים שמציעים טעימות יין,עיירות קטנטנות עם שמות מערב פרוע כמו לוס אלאמוס ונוף מדהים.

בדרך התחיל לרדת גשם קל והטפרטורות צנחו.מאוחר יותר התחברתי חזרה ל101 ומשם לכביש 1,והנוף התחלף בצוקים עוצרי נשימה, פיתולים בין גבעות ירוקות שהאוקיינוס נושק לרגליהן, עיירות חוף סטייל דוסון קריק,ועדרים של פילי ים שרובצים על החוף.פילי ים הם סוג גדול של כלבי ים (נקראים באנגלית ELEPHANT SEALS) וחופי קליפורניה הם בית גידול מוביל לפילי ים,והמושבה בה הייתי (SAN SIMEON) היא המושבה הגדולה בעולם של חיות אלו. למזלי,זו עונת ההמלטות, כך שיצא לי לראות מחזה מרהיב. רצועת חוף של כמה עשרות מטרים,זרועה במאות ואלפי נקבות פילי ים כשליד כל אחת גור או שניים,וביניהם מדדים הזכרים העצומים בגודלם,וכולם מרעישים עד השמיים.

אחרי פילי הים,ואחרי שפספסתי את שעת הסגירה של טירת הרסט, השעה הייתה כבר 16:30 והבטן שלי קירקרה.הגשם התחזק ונהיה מטריד למדי,ומכיוון שהייתה לי עוד שעה בערך של אור יום, התוכנית הייתה להמשיך לנסוע על כביש 1 עד שאני אמצא מסעדה טובה שמשקיפה לים מעל צוק,לאכול ארוחה טובה,ואז להתחבר חזרה לכביש המהיר 101 ולנסוע עד מונטריי ולישון שם את הלילה. הבעיה שהספונטניות היא חרב פיפיות. מכיוון שלא בדקתי קודם לאן אני נוסע, ואת ה GPS סגרתי ולא טרחתי לפתוח חזרה,אחרי 40 דקות של נסיעה איטית בפיתולים חדים בין צוקים,כשבחוץ הולך ומחשיך,הגשם יורד ויורד,ושום מסעדה לא צצה לי,גיליתי כי כביש מספר 101 לא חוזר להתחבר עם כביש 1 עד לפחות עוד שעתיים וחצי של נסיעה איטית שכזו,וכדי להתחבר אליו אני צריך לחזור על עקבותיי ולנסוע עוד שעה לפחות בדרך ההפוכה,באותם פיתולים איטיים,ואז לנסוע עוד שעתיים על הכביש המהיר עד מונטריי.נסיעה לא פשוטה לנהג טרי,ובטח ובטח לא למישהו שנהג כל היום.פתחתי את הGPS וראיתי כי עוד 10 מיילים מופיעה עיירה בשם GORDA. החלטתי להמשיך עד לעיירה הזו, ושם לעצור ללילה. ה"עיירה" התגלתה להיות שורה של ארבעה מבנים.בית קפה,תחנת דלק,מסעדה,וחנות קטנה שמעליה כמה יחידות דיור. זו כל(!!!) העיירה.בדיוק המקומות בסרטים בהם תמיד מסתובב רוצח סדרתי בלילה גשום עם קרס גדול ומשפד אנשים…חחחחחח
מכיוון שבחוץ היה כבר חשוך כמעט לגמרי,עצרתי בכל זאת ולקחתי חדר(לא זול) במחשבה שאני אנוח,אראה טלוויזיה ואקום מוקדם כדי להמשיך בנהיגה צפונה.כאן ציפתה לי ההפתעה השניה.אין טלוויזיה בחדרים!!!אין טלוויזיה בשום מקום. המסעדה נסגרת ב 19:00 והחנות נסגרת ב 20:00.אין אינטרנט,אין אפילו קליטה בטלפון הסלולרי… סוף העולם שמאלה – זה כאן. אמנם יש נוף מדהים מהחלון (באור יום)החדר ענקי בגודלו,ויש אח מגניבה להתחמם מולה, אבל אם אתה לא הטיפוס שהולך לישון ב 20:00 וקם לפני הזריחה-זה לא המקום בשבילך….אז בינתיים העברתי את הזמן בלאכול ארוחת ערב, ולכתוב קצת,אני אראה סרט במחשב,ואני מקווה שהזמן יעבור מהר מספיק לפני שאני אתחרפן פה…

במילותיו של אריק סיני,כך נראית העיירה שלי לפני שקיעה:

וכך היא נראית שעה אח"כ:

יום חמישי:
אז קמתי בבוקר,להפתעתי מאוחר יחסית לעובדה שהלכתי לישון בשעה הכי מוקדמת מאז יצאתי לטיול הזה,ולמרות שהיה לי קשה להתנתק מהעיירה התוססת והמלהיבה,אחרי ארוחת בוקר ומקלחת נכנסתי לאוטו ויצאתי לדרך. התכנון המקורי היה להמשיך צפונה על כביש 1 למרות הפיתולים,לבקר בעיירה כרמל, להמשיך לבקר במונטריי ואם ימצא חן בעיניי לעצור שם ללילה,או לחילופין להמשיך לסן פרנסיסקו. מבט אחד ימינה לכיוון הצפוני של כביש 1 הבהיר לי שהתוכנית עומדת להשתנות. ערפל כבד שכיסה את היציאה צפונה מהעיירה וגשם זלעפות שירד, כיוונו אותי לכיוון ההפוך.

נאלצתי לנסוע חזרה על עקבותיי מאתמול במשך למעלה משעה ואז עליתי על כביש שהוביל אותי מזרחה לכיוון הכביש המהיר 101.האמת שזה יצא לטובה,הדרך מזרחה עברה באיזור מדהים של גבעות מוריקות נוסח צלילי המוסיקה,עדרי פרות ואווירה אירופאית מפתיעה. לקח לי עוד כשעתיים וחצי עד שהגעתי לבסוף למונטריי. מונטריי,שמוכרת לרבים (לפחות לי) בעיקר בזכות הפסטיבל המפורסם שנערך בה ב1967, היא עיר חוף מקסימה ופסטורלית ,עיקר העניין מתרכז סביב רציף הדייגים הישן ורצועת החוף,עשרות כלבי ים ששוחים מול הרציף או עוצרים לנוח על סלע,ומצידה הדרומי יש מעין מרכז מקסים ששוכן על החוף,עם חנויות קטנות וצבעוניות,מסעדות והאקווריום המפורסם של העיר.טיילתי בעיר כשעתיים,הצטרפתי לדייגים על המזח וצפיתי בהם תופסים דגים בגודל מרשים למדי,הסתובבתי בחנויות,אכלתי סלט חביב כשאני מתכרבל מול החימום באוטו אבל גם מול נוף מדהים של האוקיינוס, ונהניתי למדי.

למרות זאת,ולמרות שהעיר מאד מצאה חן בעיניי,האווירה הייתה מאד מנומנמת,רוב האנשים שראיתי היו אמריקאים מבוגרים,או משפחות תיירים עם ילדים,והחלטתי להמשיך הלאה לסן פרנסיסקו.
המשכתי על כביש 1 עד שהוא בעצם כמעט הסתיים,ומשם פניתי מזרחה לכיוון סן פרנסיסקו,כשהדרך עוברת בין השאר בערפל כבד למדי,בגבעות של סן חוזה,וז מבין הערפל פתאום רואים את השקיעה,ושוב הערפל חוזר.אבל מדובר בכביש עמוס ומהיר,ולא בפיתולים של אתמול,ככה שלמעט עומסי תנועה פה ושם,שום דבר לא עצר אותי בדרך לעיר.

כל התמונות מהנסיעה כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/HW1#