דייגו מראדונה

כשחזרתי מסן פרנסיסקו לכיוון סן דייגו לא ידעתי למה לצפות.הייתי פה ב2003 עם ספיר וליאת,אבל ביקרנו רק בעולם המים ובגן החיות.חשבתי שזו עיר עם אטרקציות לילדים וקרובה למקסיקו ויותר מזה אין מה לעשות בה. הופתעתי לטובה.גיליתי עיר מקסימה,שוקקת חיים,עם המון דברים לעשות ולראות,עם חיי לילה פעילים מאד גם באמצע השבוע (דבר לא מובן מאליו בארה"ב),עם חוף ים מדהים, ואווירה נעימה מאד.אם בסן פרנסיסקו יש אווירה קסומה ומיוחדת ברחובות,אפשר להגיד שבסן דייגו האווירה רגועה ומרגיעה.אולי זו הקרבה למקסיקו שמשרה על העיר את אווירת הסייסטה,אבל כשאתה מסתובב בעיר יש הרגשה שאף אחד לא ממהר לשום מקום,שום דבר לא בוער,והכל נע על מי מנוחות.

כרגיל,הגעתי לעיר בסביבות 15:00 ולא ממש ידעתי לאן מועדות פניי. הגעתי למרכז העיר בעקבות הוראות הGPS,ואז הסתובבתי עם הרכב ברחובות מסביב והתחלתי להכיר את הסביבה.האיזור הראשון שהגעתי אליו נקרא GAS LAMP QUARTER, רובע שבעבר הואר במנורות גז,והיום מואר ברפליקות חשמליות של המנורות ההן.התלהבתי מהאיזור הזה מיידית. בטווח של 4-5 בלוקים שוכנים עשרות מסעדות,ברים,מועדונים,בתי קולנוע, גלריות ועוד. החלטתי מיידית להתמקם פה. מצאתי לי מוטל מעולה במרחק 5 דקות הליכה מהאיזור,נחתי מהנסיעה והחלטתי להעביר את היום הראשון בטיול רגלי ברובע. הסתובבתי ברובע בין מלא אנשים,באיזה שלב נתקלתי בקולנוע ישן ומקסים והחלטתי להיכנס לראות סרט שכבר הרבה זמן רציתי לראות, GRAN TORINO עם ובבימוי של קלינט איסטווד.סרט מעולה,נהניתי ממנו מאד. לא צילמתי חלקים גדולים מהשהות שלי בעיר גם בגלל שחלק מהזמן לא התחשק לי לצלם,ובחלק האחר שכחתי את המצלמה בכספת במלון.

למחרת שמעתי בעצתו של חבר שלי איציק ולקחתי סיור בטרולי (קרונית פתוחה) שיוצא מהאיזור של העיר העתיקה,עובר בכל העיר,ובמהלכו הנהג מסביר ונותן המון מידע על העיר והנקודות שעוברים בהן.שעתיים של סיור,שווה כל אגורה.גם רואים את כל העיר,וגם לומדים המון על העיר. בסיום הסיור חזרתי לעיר העתיקה,וביליתי שם עוד שעתיים כולל ארוחת צהרים מקסיקנית מצויינת. העיר העתיקה היא המקום ממנו צמחה סן דייגו ולמעשה צמחה כל קליפורניה. הדגל האמריקאי הראשון שהונף בקליפורניה אחרי הכיבוש מידי המקסיקני הונף פה בעיר העתיקה של סן דייגו.

משם המשכתי למוזיאון של ספינות עתיקות (משוחזרות עד היסוד) ומשם למוזיאון נהדר ששוכן בנושאת מטוסים אמיתית.סן דייגו מתגאה בקשר שלה לצי האמריקאי.נושאות המטוסים האמריקאיות חונות שם דרך קבע,בסיסים של הצי ממוקמים בעיר ומסביבה,מתקן האימונים של הצי נמצא כאן (המתקן מהסרט G.I.GENE),ומעל לכל העיר מתגאה בבי"ס לטייסים מתקדמים ששכןבעיר עד לפני כמה שנים,שמוכר יותר בשם TOP GUN,וכמו כן גם בסרט שצולם ברחובות העיר (למעשה הסיור עובר בכמה מקומות מהסרט שמצויינים כאטרקציות בעיר). בכל מקרה המוזאון ממוקם בנושאת מטוסים שפרשה מהשירות וחונה דרך קבע בנמל של סן דייגו,ועליה מספר לא קטן של מטוסי קרב ומסוקים,הסברים על התהליך של המראה ונחיתה בלב ים,סיור בגשר הפיקוד ועוד. היה תענוג גדול.

ביום השלישי שלי בסן דייגו תכננתי לנצל את הקרבה למקסיקו ולרדת לטייל יוםאחד בטיחואנה. הבוקר התחיל לא טוב מבחינה מקסיקנית כשהארוחה מהיום הקודם נתנה את אותותיה,וחוץ מזה קראתי קצת טיפים על טיחואנה שהרושם הכללי היה שלילי מאד.בכל מקרה אמרתי לעצמי שאני כבר פה שווה לנסות לראות עוד מקומות.נסעתי לגבול ארה"ב-מקסיקו והסתובבתי מסביב לחפש סיורים מאורגנים שנכנים לטיחואנה.לא מצאתי שום סיור כזה,וכל האווירה מסביב לגבול הייתה מגעילה ולא נעימה.החלטתי ללכת עם האינטואיציה שלי ולוותר על הביקור שם (למחרת קיבלתי אישוש להחלטה מתושב סן דייגו שסיפר כי כמות הרציחות והפשיעה היומית בטיחואנה עולה והעיר הופכת להיות בלתי נסבלת לתיירים).עשיתי אחורה פנה,חזרתי לחדר לנוח,ואת המשך היום העברתי שוב ברובע מנורות הגז,שוב הלכתי לסרט (הפעם סוף סוף ראיתי את ג'יימס בונד האחרון "קוונטום של נחמה") וביליתי במועדון לילה מעולה.בכלל חיי הלילה בסן דייגו מדהימים,מלא מועדונים וברים והמון אנשים.

למחרת היה היום האחרון שלי בעיר. בערב הייתי חייב להגיע ללוס אנג'לס אבל את היום תכננתי לבלות בסן דייגו.מכיוון שזה היה יום שבת נסעתי שוב לעיר העתיקה.בסופי השבוע איזור העיר העתיקה מתמלא בתושבי העיר שמתלבשים בבגדים ישנים ומקימים לתחיה את העיר העתיקה של סן דייגו ומשחזרים את התקופה. בכל רחבי האיזור מפוזרים אוהלים עם פעילויות,דגמי עץ של רובים עתיקים,ריקודים,אוכל מסורתי והמון אווירה שמחה. משם המשכתי לפארק בלבואה ששוכן במרכז העיר.זהו פארק ענקי שמכיל בין היתר את גן החיות המפורסם של סן דייגו,אבל מכיל גם 15 מוזיאונים שונים מכל גווני הקשת.הפארק עצום בגודלו, אבל קל להגיע ממקום למקום מכיוון שמסתובבות בו קרוניות חינמיות שעוברות בכל האזורים .הסתובבתי בפארק,ביקרתי בשניים-שלושה מוזיאונים ועשיתי וי על הצד התרבותי של העיר
מכיוון שהשעה הייתה כבר 15:00 נסעתי לאי שנקרא קורונדו וממוקם ממש מול סן דייגו (מחובר אליה בגשר מרשים וארוך). זו למעשה עיר קטנה בפני עצמה,אבל היא נחשבת חלק מסן דייגו. מדובר בעצם במעין סביון של סן דייגו,השכונה של כל העשירים. נחמד מאד להסתובב בין הבתים המרשימים,אבל החלק הכי יפה של האי זה חוף הים שלו ששוכן למרגלות מלון מדהים שנקרא HOTEL DEL CORONADO,מלון שמאכלס את עשירי העולם,ומציע בין השאר יחידות נופש בנות שתי קומות עם בריכה פרטית וג'קוזי.אבל החוף הוא של כולם,והוא יפה לא פחות.את הזמן עד השקיעה העברתי עם ספר על החוף,גלידה איטלקית מצויינת, וקפה מעולה.

זו תמונה של המלון:

זה בית טיפוסי באי:

אחרי השקיעה חזרתי לאוטו,ולהפתעתי בתוך שעה וחצי כבר הייתי חזרה בלוס אנג'לס, והתמקמתי במוטל קרוב לקזינו קומרס לקראת הטורניר הגדול במסגרת ה LA CLASSIC.

כרגיל כל התמונות פה:
http://picasaweb.google.com/pildus/SanDiego#

http://picasaweb.google.com/pildus/USSMidwayMuseumSanDiego#

דרכים בכף ידי

זה היה ללא ספק היום הכי לא מתוכנן בטיול שלי עד היום.
קמתי בבוקר ולא היה לי מושג קלוש מה אני הולך לעשות.עזבתי את החדר שלי במלון ב11:00 והרגשתי שמיציתי את סן פרנסיסקו אבל לא ידעתי לאן אני רוצה להמשיך. היו לי כל מיני אופציות כמו להמשיך צפונה לכיוון סיאטל וונקובר,אבל טמפרטורות של -15 מעלות לקראת סיאטל שינו את דעתי.חשבתי לנסוע לסולט לייק סיטי ביוטה לבקר את דקלה ומני,אבל נהיגה של 13 שעות ודרכים מושלגות לא נשמעו כמו תוכנית טובה.אופציה אחת הייתה לחזור דרומה ולהמשיך לסן דייגו,אבל רציתי לחשוב טוב לפני שאני עוזב את האיזור הצפוני של קליפורניה. שיחה עם ליעד בבוקר(לתיאום זמן בווגאס) שכנעה אותי לנסוע לכיוון מזרח קליפורניה ולבקר כמה ימים בפארק יוסמיטי.נסיעה של 3.5 שעות מזרחה וטבע פראי ליומיים-שלושה נשמעו כמו תוכנית לא רעה. יצאתי מסן פרנסיסקו ופניתי מזרחה. הנופים של צפון קליפורניה התחלפו לאיטם לאיזורים צחיחים יותר אבל השמש זרחה במלוא העוצמה ,הנהיגה זרמה,ואחרי שגיליתי שאני יכול לשדר מוסיקה שלי מהGPS לרדיו,הזמן עבר בנעימים.
אחרי כשעתיים של נסיעה בין גבעות ובכבישים רחבים,באופק הופיע רכס הרים גבוהים עם פסגות מושלגות בחלקן (מאוחר יותר גיליתי שאלו הרי הסיירה שנמשכים עד מדינת נבאדה בצידם השני),והכביש הפך להיות צר ומתפתל ולבן ממלח שפוזר עליו. הכביש טיפס במעלה ההר בצורה תלולה,ואחרי כעשרים דקות של נסיעה איטית ותלולה, השלטים הראו על גובה של 4,000 רגל שזה אומר 1,400 מטר בערך.לאורך הדרך החלו להופיע שלטים המזהירים מהתקפות של דובים,ובמקביל שלטים המזהירים מפני סופות שלג ומזכירים לנהגים שכל הרכבים מחוייבים לשאת שרשראות לנהיגה בשלג.חשבתי לתומי שמדובר בשאריות משבועות קודמים,אבל ככל שהתקדמתי הופיעו ערימות שלג בצידי הכביש. עצירה לצילום הבהירה לי שמזג האויר ממנו יצאתי בסן פרנסיסקו כבר לא רלוונטי. הטמפרטורות צנחו בצורה דרסטית והתחלתי לחשוש שהספונטניות שלי לא מתאימה לסיטואציה הזו,אבל בכל זאת החלטתי להמשיך לתוך הפארק. כ15 קילומטר לפני הפארק עצרתי במרכז המבקרים,שם גיליתי שהחוק בקליפורניה מחייב רכבים להחזיק שרשראות לנהיגה בשלג ובלעדיהן הכניסה לפארק אסורה, ובכל מקרה יש התראות על סופת שלג שאמורה להתחיל בשעות הקרובות.

השעה הייתה כבר 15:00 והייתי צריך להחליט מהר מה אני עושה.ברור שלפארק אני לא נכנס,והשאלה הייתה האם אני נשאר ללילה באחת העיירות בקרבת הפארק או עושה אחורה פנה ויורד מההרים לפני שמחשיך.האפשרות שהסופה תגיע ותחסום את הדרכים,וזכרון העיירה האחרונה בה עצרתי ללילה בלית ברירה, שכנעו אותי לפנות אחורה בזריזות ולרדת מההרים במהירות האפשרית.בדרך למטה שקלתי שוב מה לעשות,האם לחזור לסן פרנסיסקו,או לנסוע דרומה לכיוון סן דייגו.ההחלטה נפלה על כיוון דרום ותכנתתי את הGPS לנסוע לכיוון לוס אנג'לס. השעה הייתה כבר 16:30 ונשארה לי שעה של אור יום בקושי.חשבתי שמרגע שירדתי מההרים אני חוזר לכבישים המהירים והרחבים.הGPS חשב אחרת.מסיבה כלשהי (כנראה הדרך הקצרה יותר מבחינת מרחק) הוא ניווט אותי מזרחה עמוק לתוך מרכז מדינת קליפורניה,כשחלק מהכביש עובר על שולי הרים ומצוקים.

לשמחתי חזרתי לאיזור מישורי בדיוק כשהשמש כבר שקעה כמעט לגמרי. הדרך דרומה הייתה מעניינת מאד.זה כביש שמקביל לכביש החוף ול101,אבל נוסע במרכז קליפורניה בין ערי שדה לא ממש מתויירות,כמו בייקרספילד,פרזנו וכו'.בדרך מלא חוות בוקרים ועדרי פרות,ולחילופין אזורי תעשייה גדולים,ובין לבין המון המון מרחבים שוממים וריקים.

בסביבות 19:00 , באחת מעצירות הפיפי שלי (ויש לי המון כאלו במפתיע…אני יותר גרוע מבחורה) הסתכלתי במפה כדי לראות מה המסלול המתוכנן, ואז גיליתי לשמחתי שבהמשך הנסיעה אני אהיה מקביל ללאס ווגאס (כמובן 300 קילומטר מערבית לעיר אבל בכל זאת מקביל אליה).מכיוון שהמרחק לווגאס וללוס אנג'לס עמד על מספר דומה,החלטתי ספונטנית לנסוע באותו רגע ללאס ווגאס. רק שאז גיליתי כי אין שום כביש שחוצה את קליפורניה מזרחה לכיוון ווגאס,אלא אני צריך לנסוע כמעט עד לוס אנג'לס ואז לנסוע חזרה לכיוון ווגאס,מה שמכפיל את הדרך ומעמיד את הנסיעה על כמעט 10 שעות.הרעיון ירד מהפרק. מכיוון שכבר הייתי במוד של נהיגה,החלטתי לנסוע ישירות עד סן דייגו (שעתיים נסיעה דרומה ללוס אנג'לס). הצטיידתי בשתיה וחטיפים וחזרתי לכבישים. לפי החישוב של ה GPS הייתי אמור להגיע לסן דייגו בסביבות 24:30 וזה נראה לי זמן מצויין להיכנס למלון לישון ולקום בעיר חדשה.עוד עצירות פיפי,תדלוק,וארוחת ערב דשנה (בופה של בשרים,סטייקים,צלעות,עוף,ועוד ) נמשכה יותר ממה שתכננתי,גרמו לכך שהגעתי לגבולות לוס אנג'לס ב 24:00.לא הייתי עייף האמת,אבל הרגשתי שאני כבר מאבד פוקוס אחרי 13 שעות נהיגה והחלטתי לעצור בתוך לוס אנג'לס לישון. נהגתי עוד שעה עד הוליווד, ומצאתי לי מוטל קרוב לכביש שמוביל לסן דייגו. אחרי קצת טלפונים והתארגנות נפלתי מותש למיטה ונרדמתי בשניות. הבוקר קמתי ב 10:00 ואחרי מקלחת וקפה יצאתי לכיוון סן דייגו. עצרתי בדרך בעיירה בערך שעה דרומית ללוס אנג'לס,לעוד קפה ועוגת פקאן הכי מדהימה שאכלתי אי פעם. על ההגעה לסן דייגו ועל העיר,בהמשך….

עוד תמונות מהנסיעה:
http://picasaweb.google.com/pildus/YosemiteMidCalifornia#