זהו
12 שעות אחרי שעברתי את ביקורת הגבולות בבן גוריון, אני יושב בשדה התעופה JFK ומחכה להסעה שלי למלון…כמו שידעתי שיקרה, ברגע שעברתי לדיוטי פרי בארץ נעלמו כל החששות,פג המתח וכל כולי רק מחכה לכיף והנאה…הטיסה עברה סבבה לגמרי,למרות שלא ישבה לידי אף חתיכה רווקה להנעים לי את הזמן 
אבל לפחות ישבתי ליד חבר'ה נחמדים ולא ליד משפחת דוסים עם תינוקות ורעש…מה גם שישנתי 6.5 שעות בטיסה מה שמאד נדיר אצלי…לוגיסטיקה,ויזה,מזוודות תרופות….הכל עבר חלק שום דבר מכל מה שחששתי ממנו לא קרה….למעט נהג ההסעה ששכח אותי מסתבר, הכל עובר חלק…גם הנסיעהלמרכז העיר שאורכת שעה וחצי היא חוויה…אחרי נוף אפרפר של קווינס, פתאום מזדקר לו האימפייר סטייט מעל האופק,ואחריו בניין קרייזלר…איזה כיף…ואז עוברים את המנהרה ואנחנו ממש במרכז מנהטן…ואותה תחושה שמילאה אותי בפעם הראשונה שהגעתי לניו יורק, מעין שייכות לא מוסברת למקום שאני כל כך רחוק ממנו בהוויה, ומרגיש לי כל כך בבית….אולי זה גלגול קודם, או הסרטים והסדרות שמציצים מכל פינה…לך תבין
אז אני יושב לי עכשיו בסטארבאקס, כיסא פונה לברודוויי, מטר מהמלון שלי, מחכה לחדר שלי,שומע שירי כריסטמס ברדיו ברקע ושותה קפה חם בקור הניו יורקי כשמסביבי אמריקאים ואמריקאיות בשגרת היום שלהם,וכותב את תחילת הטיול שלי באווירה חורפית ואופטימית…
המשך יבוא
