Elvis is not leaving the building

לא כתבתי כבר כמה זמן,והאמת שאין כל כך על מה לכתוב. שקעתי פה בווגאס וקשה לי לעזוב.הפכתי להיות ערפד,אני לא זוכר מתי ישנתי בלילה ולמעט ימים בהם עברתי מלונות,כמעט לא ראיתי אור יום שגרת היום שלי הולכת ככה: בדרך כלל אני מתעורר ב 18:00-19:00 הולך לשחק טורניר או לאכול,אם השגתי כרטיסים אז הולך להצגה,אם לא,אז הולך לבר או מועדון עד שעות הבוקר,או אם לא בא לי על מועדון הולך לשחק עד הבוקר או סתם להסתובב. חיי דקדנס מתקדמים…
כל פעם שנדמה לי שעייפתי מווגאס,מגיע עוד לילה של לשבת לשחק עם אנשים מעניינים אואיזו הופעה טובה,והחשק להישאר פה חוזר. יש לי בראש קול פנימי שכל הזמן דוחק בי לעזוב ולהספיק לראות עוד מקומות,אבל איכשהו ההנאה מווגאס מתגברת עליו
בכל מקרה,החלטתי סופית שביום שני אני יוצא מכאן,לא משנה מה,רק שאני עוד לא יודע לאן. רוב הסיכויים שאני אסע למיאמי,המון אנשים ממליצים לי להגיע לשם בעיקר בגלל מזג האויר הנעים,אבל אני עוד לא כל כך יודע מה ואם יש מה לעשות שם. אני אחליט בסופ"ש הקרוב…
בינתיים שיניתי קצת אווירה,עזבתי את האקסקליבר ואת החלק הדרומי של הסטריפ,והתמקמתי שוב ב IMPERIAL PALACE במרכז הסטריפ,מרחק חציית כביש מהסיזרס המיראג' והבלג'יו.
חדשות מרתקות יותר אין לי כרגע

Elvis has left the building-and came back

אחרי הטורניר בלוס אנג'לס שהסתיים במפח נפש ביום ראשון, הייתי אמור להעביר עוד יום בל.א ולהחזיר את אוטו לחברת ההשכרה בבוקר יום שלישי.אחרי שהעברתי כמה שעות בקזינו בשיחה נעימה עם יורדת ישראלית שחיה כבר 40 שנה בלוס אנג'לס,חושבת שישראל עדיין תקועה בשנות ה-60 (הם לא ביקרו מעולם בארץ מאז שעזבו) וניסתה לשדך לי את הבת שלה,הגעתי בערב למוטל בהוליווד והייתי צריך להחליט מה אני עושה.לא כל כך התלהבתי מעוד יום בל.א. כי לא הרגשתי שבא לי לראות עוד משהו בעיר,אבל את המועד להחזרה קבעתי מראש למקרה שאני אגיע לשולחן האחרון בטורניר ועכשיו הייתי צריך למלא את הפער.יותר חשוב הייתי צריך להחליט לאן אני ממשיך מכאן.בערך ב 1:00 בלילה ההחלטה נפלה על לחזור לווגאס לתקופה,בין לבין אולי לנסוע ליוטה לבקר את דקלה ומני, ואח"כ לעזוב את החוף המערבי או לכיוון ברזיל או לחוף המזרחי. עדיין הייתי צריך למלא את הזמן בל.א. ביום שני.אבל אז עלה לי בראש רעיון,התקשרתי לסוכנות ההשכרה שלשמחתי עובדת 24 שעות ביממה, וביררתי מה קורה אם אני מחזיר את האוטו לפני הזמן.ברגע שהתשובה הייתה שאני מקבל החזר מלא על היום האחרון,היה ברור לאן הרוח נושבת.מיידית הודעתי שאני מחזיר את האוטו ביום שני בבוקר (למעשה תוך כמה שעות),ובמקביל נכנסתי לרשת ותוך שעה ארגנתי לעצמי טיסה ומלון במחיר מגוחך בווגאס.בשעה 3:00 בלילה הכל היה מוכן.מדהים כמה טיולים בעולם הפכו להיות קלים ובמרחק כמה לחיצות עכבר. הספקתי לישון 3 שעות,וקמתי מוקדם כדי להספיק להגיע לנקודת ההחזרה בשדה התעופה,להחזיר את האוטו ולתפוס את הטיסה. מכיוון שחששתי מפקקים איומים בדרך התארגנתי מהר והייתי מוכן כבר ב7:00 בבוקר כשמועד ההחזרה היה 10:00 והטיסה ב 11:30,לא ידעתי כמה פקקים צפויים. מיד כשניסיתי לצאת מהחניה של המוטל נדלקה נורה בלוח השעונים של הרכב,ורעש מוזר נשמע מלמטה. יצאתי לבדוק מה קורה וגיליתי פנצ'ר בגלגל הקדמי.במצב רגיל לא הייתי מעיז להחליף גלגל ברכב שכור,ולמעשה היה לי ביטוח תיקונים וגרר בדיוק למקרים כאלו,אבל לא היה לי זמן לחכות לגרר ולאנשים של הביטוח,אז החלטתי להחליף את הגלגל לבד. אני מספיק מוכשר להחליף גלגל לבד,אבל עדיין נחמד לקבל הצעות לעזרה.פה האמריקאים נופלים בגדול-האמרה שגם אם תמות ברחוב אף אחד לא יעצור לעזור לך עדיין נכונה.אף אחד לא טרח לשאול אם אפשר לעזור או אם הכל בסדר,ההתייחסות היחידה שלהם הייתה שאני אזיז את הרכב כדי שהם יוכלו לצאת עם הרכבים שלהם. אם לא מספיק לחץ הזמן והפנצ'ר,זה היה היום הכי חם ולח בלוס אנג'לס בכל התקופה שהייתי בה. סיימתי להחליף את הגלגל כשאני מזיע ומלוכלך כולי,ובלחץ עצום שאני מאחר לטיסה.לפחות בעל המלון היה אדיב מספיק לפתוח לי את אחד החדרים שאוכל לשטוף פנים וידיים.
לשמחתי הסתבר ששדה התעופה קרוב ממה שחשבתי,ועובר ברחובות לא פקוקים בכלל (בד"כ הפקקים מתרכזים כבישים המהירים) כך שהגעתי מהר למדי לסוכנות ההשכרה ולטיסה.
לקראת הטיסה,ידעתי שהמזוודה שלי במשקל יתר,וחברות התעופה האמריקאיות החצופות גובות 75$ על משקל יתר.כדי לנסות להתגבר על בלילה לפני העברתי כמה שיותר דברים לתיק הגב לנסות להוריד את משקל המזוודה. לצערי כמה שהוצאתי מהמוודה לא הספיק ונאלצתי לשלם את הקנס בעצבנות. כאילו כדי להמחיש את הפתגם על צרות באות בשלשות,כשהגעתי לבדיקה הבטחונית נאלצתי למסור לידי הבודק האמיץ בקבוק בושם חדש לגמרי שקניתי בגבול ארה"ב מקסיקו יומיים לפני ב 40$,מכיוון שהאמריקאים לא מרשים להעלות נוזלים למטוס מעבר לקיבולת קטנטנה. בד"כ אני שולח את כלי הרחצה שלי במזוודה ולוקח רק דאודורנט איתי למטוס כדי להתרענן,אבל בגלל עניין המשקל שכחתי להחזיר את כלי הרחצה למזוודה. היום הזה הלך ונראה רע מרגע לרגע ותהיתי מה עוד מצפה לי הלאה. לשמחתי מכאן ואילך לא קרהה שום דבר,הגעתי לווגאס בשלום,ההזמנה שלי באקסקליבר חיכתה לי,וקיבלתי חדר חביב מאד בקומה ה-15 משקיף לכיוון דרום הסטריפ.
מהר מאד גלשתי חזרה לשגרת ווגאס…פוקר,מועדונים,אוכל,מסעדות,הופעות,שינה וקימה מתי שיוצא…

אתמול השלמתי עוד הופעה של CIRQUE DU SOLEIL שנקראת KA.כצפוי הופעה מדהימה.באולם ענקי,בעזרת שתי במות הידראוליות עצומות שיוצרות משטחים אנכיים או אופקיים עד לגובה של 30 מטר, נפרשת העלילה,שבינינו משמשת רק תירוץ למופע ליצור מגוון של עולמות מדהימים…החל מספינה מיטלטלת בים סוער,מדבר חול,הר מושלג,יער טרופי ועוד. כל עולם כזה מלווה הריקודים,לוליינות,אנשים מרחפים כמיטב הרפרטואר שלהם. שתי סצנות הסיום פשוט מדהימות,באחת מתרחש קרב בין ה"טובים" ל"רעים" על משטח אנכי בגובה 30 מטר,כשהנלחמים מרחפים באויר וכל הקרב נראה שלקוח מתוך המטריקס,ובסצנה השניה מתרחש מופע זיקוקים מלא בתוך אולם סגור ובמרחק של מטרים אחדים מהקהל. מופע פשוט מדהים,אין מילים.

Leaving Las Vegas

אז זהו, בסוף עזבתי את לאס ווגאס. יצאתי בהרגשה מוזרה של דואליות.מצד אחד באיזהשהו מקום כבר עייפתי בדקדנטיות של העיר ובעובדה ש"נתקעתי" בה,ומצד שני יצאתי בתחושה שלא הספקתי למצות את העיר. במבט לאחור עשיתי לא מעט,שיחקתי,ראיתי שלושה מופעים,ביקרתי במועדונים וברים והכי חשוב נהניתי מכל שניה. ווגאס היא עיר מיוחדת,מי שלא ביקר בה לא יבין,ומי שלא מתחבר לעיר ישנא כל שניה בה.
בכל מקרה אני כמובן מתכנן לחזור לשם,מן הסתם עוד במסגרת הטיול הזה,ובטח ובטח בעתיד.
רשימה של דברים להספיק לעשות בפעמים הבאות: לשכור רכב חלומות ולנהוג בו כמה שיותר,לראות את 'O' שלא הצלחתי להשיג כרטיסים,לעשות קורס נהיגת מירוצים,למצוא חשפנית ולהתחתן איתה בכנסיית אלביס קטנה בדאון-טאון

בכל מקרה החלטתי לא לטוס לל.א אלא לנהוג לשם,ולנהוג בסטייל.שכרתי רכב משגע, פורד מוסטנג עם גג נפתח,וכמעט הזלתי ריר כשקיבלתי אותו בפעם הראשונה:

ניצלתי את הניידות ללכת להסתפר ולאכול,יצאתי מהמלון שלי והתחלתי לנסוע. לפני ל.א. החלטתי לא לוותר ולנסוע לראות את סכר הובר. נסיעה של 25 דקות לכל כיוון. מבחינתי לא היה ממש אכפת לי,העיקר לנהוג. מזג האויר והרדיו שיתפו איתי פעולה,היה יום שמש חם ואפשר היה לנסוע עם הגג פתוח,וברדיו שידרו שירים שהלכו מצויין עם הסיטואציה כמו BORN TO BE WILD,L.A WOMAN,KEEP ON RUNNING וכאלו. נסעתי בנוף המדברי לכיוון הסכר ונהניתי מכל מטר שנהגתי.

 
הסכר עצמו היה מעניין ומרשים אבל טיפה מאכזב יחסית למה שציפיתי כנראה.אולי אם הייתי נכנס למרכז המבקרים ורואה אותו גם מבפנים הייתי מתרשם יותר,אבל הזמן לחץ לי כי לא רציתי שהנהיגה לל.א. תתארך אל תוך הלילה.

עוד תמונות כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/HooverDm#

אחרי שיצאתי מהסכר,חזרתי לכיווןלאס ווגאס ומשם חתכתי לכיוון הכביש המוביל לל.א. לרוב האנשים אני מניח שהנסיעה הזו הייתה מעייפת ומשמימה, כביש ישר וארוך בנוף מדברי צחיח,כשמדי כמה קילומטרים צץ לו איזה קזינו עלום (בקרבת ווגאס) או חצי עיירה מנומנמת שמורכבת משלושה רחובות ומסביבה אין כלום. אני נהניתי נורא,נהגתי עם הגג פתוח,מוסיקה בווליום מכובד ובכלל לא בער לי להגיע. רק כשירדה החשיכה נהיה טיפה קר מדי וחשוך מדי,ולשמחתי הגעתי בזמן סביר לל.א.,כולל הפסקות פיפי וקפה, וחרופ של 45 דקות בתחנת מנוחה.
כשהגעתי לל.א. הלכתי קודם כל לחפש לי מלון,ואחרי שסגרתי על חדר הלכתי לאכול ואז עמדו בפניי שתי אופציות:ללכת לעשות כביסה,או ללכת לישון אחרי יום מעייף. בחרתי באופציה השלישית, נכנסתי לאוטו,פתחתי את הגג,פתחתי חימום מקסימלי ונסעתי לשוטט ברחובות ל.א.
עברתי בכל הרחובות המוכרים של בברלי הילס,סאנסט בולברד,רודיאו דרייב ועוד שמות מוכרים,ובסוף נסעתי לראות את השלט הגדול של הוליווד על ההר. רציתי לצלם אותו בלילה,והייתם מצפים שיאירו אותו כמו שצריך…אעפס השלט חשוך לגמרי,ולא רק שלא צילמתי אותו גם בקושי הצלחתי לראות אותו.
חזרתי למלון ב 1:00 בלילה,עשיתי כביסה והלכתי לישון.
למחרת החזרתי את האוטו המגניב שלי,לא לפני שניצלתי כל דקה לפני שעת ההחזרה להסתובב עם הגג הפתוח, ואחרי שהחזרתי אותו הלכתי לקחת את האוטו החדש שישרת אותי בימים הקרובים.מראש הזמנתי אוטו זול יותר ופשוט יותר כי מדובר בתקופה ארוכה.להפתעתי ושמחתי,לא היו רכבים קטנים ופשוטים זמינים באותו רגע,אז קיבלתי שדרוג מיידי ללא תוספת תשלום ל……פורד מוסטנג אדומה!!!אמנם עם גג קבוע, אבל אדומה!
אני מאוהב במכוניות האלו,"מכונית שרירים" אמריקאית אמיתית.תענוג גדול…עוד לא הספקתי לצלם אותה,מחר אני אעלה תמונה

משנה מקום-בינתיים לא ממש משנה מזל

עברתי למלון החדש, טרופיקנה. מלון ישן יחסית, יותר טוב מהמלון הקודם, ומספק בהחלט בשבילי. הוא ממוקם בחלק הדרומי יותר של הסטריפ, קרוב מאד ל MGM GRAND, לניו-יורק ניו-יורק ולאקסקליבר.
אחרי שהתמקמתי אתמול ונחתי, התוכנית שלי הייתה ללכת לשחק 3-4 שעות בMGM ואח"כ ללכת למועדון או בר. התיישבתי לשחק ביום שישי ב 17:00 ובסופו של דבר קמתי מהשולחן בשבת ב 7:00 בבוקר.
14 שעות רצופות של פוקר שהסתיימו אמנם בחוסר מזל מגעיל, אבל היו מהנות בכל שנייה שלהן. אני מעתיק לפה חלק ממה שכתבתי בבלוג הפוקר:
"הקטע הוא שאפילו שהפסדתי 300$ ביד מגעילה, זה הסשן שכמעט הכי נהניתי בו(שני רק לסשן בבלג’יו).או שאני הייתי במצב רוח חברותי, או שהאווירה הMGM פשוט חברותית,אבל היה תענוג לשבת כמעט עם כל מי ששיחקתי איתו, והיו שלל טיפוסים מעניינים. רשימת מצאי חלקית כוללת שחקנית סופר אגרסיבית לא רעה בכלל,יהודיה ממוצא איראני מלוס אנג’לס, שלושה חבר’ה ערסים היספניים חמודים ומשעשים מטקסס (אחד מהם הוא זה שאכלתי אותה מולו),איש עסקים פיליפיני מקולורדו שדומה דמיון מדהים לג’ון ג’ואנדה ומשחק מעולה, פליטי תערוכת הCES מקנדה שיכורים וקרועים מצחוק, שני ילדים מורמונים מיוטה בני 22 ושחקן מצויין מאוקנלד שאיתם העברתי שעה של ציטטות מסרטים של מל ברוקס, בני זוג,היא איראנית שחקנית בינונית עם מזל מטורף,הוא פלסטיני אהבל חסר מושג בפוקר, שלחצתי איתם ידיים והחלפנו ברכות,בפסטיסט שיכור לגמרי מאנהיים שכמעט נישק לי את הרגליים כששמע שאני מישראל,ילד שיכור וטיפש מניו יורק אבל מצחיק בטירוף שכולם קראו לו אלביס הצעיר שעשה מהלכים תמוהים והפסיד את הכסף שלו לכל השולחן, מבוגר ישראלי שקירקס את השולחן והצלחתי להעליב את הבת שלו בלי כוונה (שאלתי אם היא אשתו ) ועוד שלל טיפוסים מגוונים לאורך כל הסשן. עם כולם הייתה שיחה ערה על מיליון נושאים,צחוקים,ופוקר לא רע בכלל. אז למרות התוצאה העגומה בסופו של דבר, נהניתי מכל שניה והיה שווה כל דולר שהפסדתי."

עוד קצת עדכונים

כמו שעידכנתי בפוסט הקודם, החלטתי בינתיים להישאר בווגאס עד ה13.1 או ה14.1.

ביום רביעי בלילה הלכתי לראות עוד מופע של CIRQUE DU SOLEIL. רציתי לראות את המופע הסופר מדובר 'O' אבל לא הצלחתי להשיג כרטיסים. במקום זה הלכתי לראות מופע שנקרא ZUMANITY. הוא היה שונה לגמרי מהמופע הקודם, לא מרשים ומפעים כמוהו, אבל עדיין חוויה מדהימה. מדובר במופע סמי אירוטי,או לפי ההגדרה שלהם, the sentual sides of cirque du soleil. מגוון סצנות אירוטיות מוצגות בדרך שלהם, כולל אנשים מעופפים, במות זזות ותפאורה דינמית,סאונד ותאורה באיכות המקסימלית.

ביום חמישי הקדשתי שעתיים לבקר בתערוכת המכוניות בקומה החמישית של המלון בו ישנתי, משהו שרציתי לעשות מאז שנכנסתי אליו אבל לא יצא לי. מדובר באוסף מדהים של מכוניות עתיקות ומכוניות מיוחדות שמוצגות לקהל, וגם עומדדות למכירה למעוניינים ומי שיכול להרשות לעצמו.

כל התמונות פה:
http://picasaweb.google.com/pildus/AutoCollection#

חוץ מזה הוספתי עוד קצת תמונות הפעם ממלון CEASERS PALACE:

http://picasaweb.google.com/pildus/VegasHotels#

עדכונים עדכונים

המממ לא קורה הרבה. החלטתי בינתיים לוותר על סן פרנסיקו כרגע כי אני לא רוצה לנסוע לשם בלחץ זמן. אני אשאר בווגאס עד ה 13.1 ואז אטוס ללוס אנג'לס. אני אשאר שם עד סביבות ה 19.1 כשתיגמר תערוכת ה NAMM ואני שוקל להישאר שם עוד קצת כי יש טורניר פוקר גדול ב 22.1 .

בינתיים אני נהנה מהזמן שלי בווגאס.ביום שישי אני אעבור למלון אחר (טרופיקנה) מכיוון שהחדרים במלון שלי כרגע אזלו בעקבות תערוכת ה CES. השגתי דיל מצויין בטרופיקנה, ואני חוזר לאיזור של הלוקסור וה MGM.

הוספתי כמה תמונות ממלון הוונישיאן לאלבום:
http://picasaweb.google.com/pildus/VegasHotels#

וזה וידאו של הר הגעש בחזית מלון המיראג':

אני כנראה לא אהיה זמין ביום יומיים הקרובים ברשת, אני בסלולרי כרגיל ובטלפונים.

ספונטניות ואהבה בלאס ווגאס

חלק גדול מחוויית ווגאס בשביל הרבה אנשים אלו ההופעות בווגאס. כל מלון מחזיק תאטרון מפואר ומריץ מופע או מופעים שונים.ניסו לדחוף לי כרטיסים מספר פעמים, וגם דקלה ומני ניסו לשכנע אותי ללכת למופע,אבל זה לא ממש דיבר אליי.

אתמול, בזמן שהסתובבתי בקניון בווגאס וחיפשתי חולצות פוקר (לא מצאתי) החלטתי בספונטניות לקנות כרטיס להופעה. לא ידעתי איזו הופעה בא לי, פשוט נכנסתי למקום בו מוכרים כרטיסים מוזלים וקניתי כרטיס להופעה הראשונה שצדה לי את העין. מדובר בהופעה של CIRQUE DU SOLEIL (קרקס השמש) שמריצים כמה וכמה הופעות בווגאס בכל המלונות הגדולים.ההופעה נקראת  THE BATLES-LOVE לא ידעתי למה לצפות, הדבר היחיד שידעתי עליהם זה שהם קנו אצלנו בווייבס כמה וכמה מוצרים בעבר, ושהבעלים שלהם הוא שחקן פוקר ידוע. הלכתי להופעה בלי לדעת מה מצפה לי.

קשה לתאר את המופע הזה. האולם מחולק לארבעה איזורים והבמה מופרדת ע"י וילונות בין האיזורים. זה מתחיל במעין מוסיקה שקטה, צלליות של הביטלס על הוילונות ולבמה עולה בחור מחופש. אני לא כל כך זוכר איך זה התחיל, אבל באיזה שלב, התחילה הפתיחה הקצבית של GET BACK, הוילונות נעלמו, ובבת אחת האולם התמלא פעילות תזזיתית. אנשים עפים ומרחפים מעל הקהל, חלקים של הבמה מופיעים ונעלמים, עשרות משתתפים רוקדים ומבצעים לוליינות בכל חלק של האולם,ועל הקירות מסביב מוקרנים קטעי וידאו שמשלימים את החוויה הויזואלית, וברקע,באיכות סאונד מדהימה, שירים של הביטלס.

שעה וחצי מדהימות שאין מילים לתאר, כשרוב השירים במופ מהאלבומים האהובים עליי (REVOLVER, ו ABBEY ROAD). זו הייתה החלטה ספונטנית מצויינת בסופו של יום.

אני אנסה לצרף פה כמה קטעי וידאו, אבל הוידאו עושה עוול למופע הזה.חובה למי שמגיע לפה!!!

ככה המופע מתחיל







With A Little Help From My Friends

ווגאס היא עיר הרבה יותר נעימה כשאתה  עם חברים. שלא תבינו אותי לא נכון,אני נהנה מכל שניה גם כשאני לבד, אבל זה מאד נעים כשיש חברים להסתובב איתם.

חלק גדול מהימים האחרונים ביליתי עם דקלה ומני. דקלה היא ידידה שלי מהארץ, ומני הוא חברה האמריקאי.הם גרים ביוטה ובאו לבלות את השבוע של השנה החדשה בווגאס.

בילינו שלושתינו את ערב השנה החדשה עם עוד מיליון אנשים ברחובות ווגאס:

אני מנסה להוסיף פה שני קטעי וידאו מערב השנה החדשה בווגאס:

ביום שישי החלטנו להתאוורר קצת מאורות העיר ואויר המזגנים במלונות,ונסענו לטייל מחוץ לעיר.הכיוון הראשוני היה לנסוע לסכר הובר, אבל פקק מטורף של מכוניות שינה את התוכניות, ובמקום הסכר נסענו לאגם מיד ולעמק האש VALLEY OF FIRE. נופים מדהימים, מיילים על מיילים של מדבר ושממה ונוף מערבונים אמיתי.

עוד תמונות מהטיול ומערב השנה החדשה:
http://picasaweb.google.com/pildus/DayTripWithDiklaManny#

http://picasaweb.google.com/pildus/NYE2009#

Cruising In Vegas

לא כתבתי כבר כמה ימים,כי אני בעיקר מעדכן את בלוג הפוקר שלי. החיים בווגאס נכנסו לשגרה נעימה…אני קם כשאני קם,הולך לישון מתי שבא לי, מסתובב בעיר, והולך לשחק פוקר איפה ומתי שמתחשק לי. היו כמה משחקי פוקר ארוכים מאד בימים האחרונים, 13 שעות למשל בבלג'יו שלשום, וזה תענוג גדול, הזמן עובר בלי שמרגישים.

לפני כמה ימים שכרתי רכב ליום אחד, כדי להתאוורר קצת מאורות הקזינו והמסכים, ולראות חלקים פחות מתויירים מהרצועה הראשית של העיר. שכרתי את הרכב הכי פשוט וזול שמצאתי, בתהליך פשוט להדהים. הזמנתי דרך הרשת באותו בוקר,הגעתי למרכז ההשכרה, 100 אנשים בתור,אבל אני פשוט ניגש למכונה אוטומטית, ממלא את הפרטים של ההזמנה  מעביר כרטיס אשראי,ואחרי  5 דקות עולה לחנין ענקי ופשוט בוחר לי איזה רכב שבא לי מהקטגוריה שלי.כל הרכבים עם מפתחות בפנים ואפשר לעשות איתם סיבוב בחניון.מרגע שבחרת אתה פשוט נוהג אל שער היציאה , שם מוודאים שהכל תקין ואתה יכול להפליג לדרכך. ביליתי 10 דקות שם ויצאתי עם רכב חמוד ביותר, CHRYSLER PT CRUISER אני קורא לו רובינזון קרוזו:

כשאני מטייל במקומות חדשים, אני נמשך דווקא לאזורים הפחות מתויירים,לחוות יותר דרך עיניים של מקומי ולא תייר. אז לקחתי את הרכב ובלי תוכנית מסויימת פשוט התחלתי לנהוג ברחובות.חציתי את הסטריפ לכל אורכו,ומשם חתכתי לרחובות הקטנים של הדאונטאון, המרכז הישן של ווגאס שאיבד את הבכורה לפאר והרהבתנות של המלונות החדשים. רחובות צדדיים, מלאים מוטלים קטנים ובתי קזינו ישנים, בתים נמוכים בניגוד מוחלט למפלצות הסטריפ, כנסיות חתונה קטנות, אלו שרואים בסרטים,בהן אפשר להתחתן כשאתה עדיין בתוך הרכב, או כשהכומר לבוש כמו אלביס ושר תוך כדי.

אני מנסה לצרף פה וידאו קצרצר מהנסיעה, אני מקווהשזה יעבוד:

cruising downtown vegas from Oren Pildus on Vimeo.

אם לא אפשר לראות אותו כאן:
http://www.vimeo.com/2665949

המשכתי להסתובב בעיר ללא מטרה ונהניתי מכל שניה ומהנוחות בזמינות של הרכב.

למחרת בבוקר לפני שהחזרתי את הרכב הלכתי לעשות כביסה. ווגאס היא העיר היחידה בעולם שתמצא בהמקום לכביסה עצמית, כשבצד יש מכונות מזל לשעשע את הכובסים שיוכלו להמר.

ויוה לאס ווגאס

אז הגעתי לווגאס ואני סוגר עכשיו 24 שעות ראשונות בעיר המדהימה הזו.

נתחיל בזה שהעיר ק-פ-ו-א-ה!!! היום היה בהיר אמנם ושמש זרחה, אבל גם עם מעיל אי אפשר לצאת מהמלון ליותר מכמה דקות.אפילו לעבור ממלון למלון הופכת להיות משימה לא קלה. אתמול גם ירד גשם והשמים קיבלו גוון אפוקליפטי משונה

כל זה כמובן לא רלוונטי ברוב שעות היום,מכיוון שרוב האטרקציות והעניין נמצאים גם ככה בתוך המלונות המחוממים ומבוקרים אקלימית.

למי שלא מכיר את ווגאס, קשה מאד להסביר את העיר הזו.אין פה נופך תרבותי כמו ניו יורק או פריז, אבל יש פה אנרגיה שפשוט לא נגמרת. התמונות לא ממחישות את זה, אבל כל הזמן יש תנועה בווגאס.האורות זזים ומנצנצים, בכל פינה מסכים ענקיים שמשדרים תמונות מאטרקציות ומידע על הופעות, יש המון רעש באוויר, אם זה ברחוב הסאונד של מסכי הענק, או צלצולי המכונות בקזינו, ויותר מהכל תנועה של אנשים. מושג הזמן בווגאס מתעוות. בשעות מאוחרות של הלילה ומוקדמות של הבוקר עדיין תמצאו מאות אנשים נוהרים ממקום למקום, הכל פתוח הכל עובד. העיר ללא הפסקה האמיתית. לא מפתיע שישנתי רק 3 שעות בלילה ואני עדיין מרגיש כל הזמן שאני לא עושה מספיק לנצל את הזמן…

אני מתאכסן בלוקסור, אחד המלונות הגדולים והמעולים ברחוב הראשי של העיר (הסטריפ). מלון מפנק ברמה גבוהה מאד.
זה החדר שלי:

זה הנוף שנשקף מהחלון שלי:

זה מה שאני רואה כשאני יוצא מהחדר למסדרון:

זו הכניסה למלון:

וזה המלון מבחוץ:

עוד תמונות מהמלון, ומשני מלונות אחרים (אלו שצמודים אליו):

http://picasaweb.google.com/pildus/VegasHotels