סוף סוף חזרתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה.
במאמץ רב ולא בקלות חילצתי את עצמי מלאס ווגאס וחזרתי לניו יורק.כמו שכתבתי בעבר,היחס שלאנשים לווגאס הוא שחור ולבן.או שאוהבים אותה או ששונאים אותה.אני,כמו שבטח אפשר לתאר, מת על העיר הזו,ומוכן לבלות בה בכל רגע נתון. מתוך הכמעט שלושה חודשים של טיול,ביליתי בעיר במצטבר כמעט חודש וחצי. איפשהו יש קול שאומר לי שחבל על הזמן שביליתי רק בווגאס ולא במקומות אחרים,אבל מצד שני זה הטיול שלי,הזמן שלי,והכסף שלי,והלכתי בעקבות האינטואיציות שלי והחשקים שלי,ולשהות בווגאס זה בהחלט מה שרציתי לעשות בסופו של דבר.שקלתי רבות אם לנסוע למיאמי או מקום אחר שעוד לא ביקרתי בו,אבל שום מקום לא ממש עשה לי חשק,אין לי כל כך הסבר לזה.אולי התקופה הארוכה בווגאס הוציאה לי את החשק לטייל,או שסתם לא התחשק לי.בכל מקרה לניו יורק אני תמיד שמח לחזור…חזרתי לאותו המלון בו שהיתי בתחילת הטיול,קיבלתי חדר בקומה ה16 והלפני אחרונה, משקיף על הרחוב ועל הבניינים מסביב. האמת שהגעתי לניו יורק בלי תוכניות מיוחדות,אבל זה היופי בעיר מבחינתי,אני נהנה רק מלשוטט ברחובות שלה בלי מטרה או יעד מוגדר.בדומה לביקור הקודם אחרי יומיים קיבלה את פניי סופת שלגים וקור מהנוראות ביותר שידע החוף המזרחי. בלילה שבין ראשון לשני,אחרי התראות סופה ששודרו בחדשות לאורך כל היום, התעוררתי באמצע הלילה למחזה מדהים. מהחלון נשקף הרחוב,מואר בתאורת לילה כתומה/צהובה, אבל אי אפשר היה לראות יותר ממטר קדימה מרוב שהשלג שניתך על העיר היה סמיך וצפוף. למחרת בבוקר התעוררתי לעיר לבנה כולה,וכפור אימים שהגיע למינוס 12 מעלות.
התוכניות הלא מוגדרות שלי קיבלו תפנית,מכיוון שלהסתובב יותר מכמה דקות רצוף ברחוב נהפך להיות משימה לא פשוטה.עדיין יצאתי באומץ להסתובב ברחובות,וחלק מהזמן ביליתי בחנויות או בתי קפה מחוממים. תכננתי לראות סרט בקולנוע אבל איכשהו לא מצאתי סרט שבא לי לראות בשעה נורמלית,אז המשכתי בסיבובים ברחובות ובחנויות. בסופו של דבר הלכתי ברגל עד המלון,כשלוש שעות הליכה,עצרתי בדרך בחנות קניתי מרק להכנה מהירה,חזרתי לחדר והתחממתי עם מרק טעים מול הטלוויזיה ואח"כ התכרבלתי מתחת לשמיכה ונרדמתי.
ביום שלישי השמיים התבהרו,השמש זרחה,אבל הכפור הגדול המשיך. הטמפרטורות בבוקר עמדו על מינוס 8 מעלות,והקור חדר מבעד לשכבות המרובות שעטיתי על עצמי. זה קור מכאיב,דוקר בעצמות ובעור. חוויה לא נעימה במיוחד,אבל בכל זאת חוויה. למרות הקור הנורא,ניצלתי את היום היפה והראות המעולה להסתובב ברחובות, ובאיזה שלב בספונטניות סוף סוף עליתי למצפה בקומה ה-86 של האמפייר סטייט בילדינג. ציפיתי לקור מזוויע ושובר עצמות במצפה הפתוח,אבל האמת שהיה הרבה פחות נורא ממה שחשבתי. עליתי לשם בלי לתכנן יותר מדי,וכנראה שבגלל הקור לא היה בכלל תורים בניגוד למצב הנורמלי בו מחכים בתור כשעה.עליתי בשעה מעולה,כזו שנתנה לי חצי שעה לראות את העיר באור,ואז השמש שקעה ואורות העיר התחילו לדלוק על הבניינים מסביב.
עוד תמונות פה:
http://picasaweb.google.com/pildus/NewYork#
זהו, ערב לפני אחרון בעיר ובטיול בכלל,חזרתי להתארגן במלון ולהניח חלק מהקניות שהתחלתי לעשות היום,הכנתי עוד סיבוב מהמרק של אתמול להתחמם איתו,ואני מתכנן לרדת לבר מתחת למלון להתאוורר קצת.
