דרכים בכף ידי

זה היה ללא ספק היום הכי לא מתוכנן בטיול שלי עד היום.
קמתי בבוקר ולא היה לי מושג קלוש מה אני הולך לעשות.עזבתי את החדר שלי במלון ב11:00 והרגשתי שמיציתי את סן פרנסיסקו אבל לא ידעתי לאן אני רוצה להמשיך. היו לי כל מיני אופציות כמו להמשיך צפונה לכיוון סיאטל וונקובר,אבל טמפרטורות של -15 מעלות לקראת סיאטל שינו את דעתי.חשבתי לנסוע לסולט לייק סיטי ביוטה לבקר את דקלה ומני,אבל נהיגה של 13 שעות ודרכים מושלגות לא נשמעו כמו תוכנית טובה.אופציה אחת הייתה לחזור דרומה ולהמשיך לסן דייגו,אבל רציתי לחשוב טוב לפני שאני עוזב את האיזור הצפוני של קליפורניה. שיחה עם ליעד בבוקר(לתיאום זמן בווגאס) שכנעה אותי לנסוע לכיוון מזרח קליפורניה ולבקר כמה ימים בפארק יוסמיטי.נסיעה של 3.5 שעות מזרחה וטבע פראי ליומיים-שלושה נשמעו כמו תוכנית לא רעה. יצאתי מסן פרנסיסקו ופניתי מזרחה. הנופים של צפון קליפורניה התחלפו לאיטם לאיזורים צחיחים יותר אבל השמש זרחה במלוא העוצמה ,הנהיגה זרמה,ואחרי שגיליתי שאני יכול לשדר מוסיקה שלי מהGPS לרדיו,הזמן עבר בנעימים.
אחרי כשעתיים של נסיעה בין גבעות ובכבישים רחבים,באופק הופיע רכס הרים גבוהים עם פסגות מושלגות בחלקן (מאוחר יותר גיליתי שאלו הרי הסיירה שנמשכים עד מדינת נבאדה בצידם השני),והכביש הפך להיות צר ומתפתל ולבן ממלח שפוזר עליו. הכביש טיפס במעלה ההר בצורה תלולה,ואחרי כעשרים דקות של נסיעה איטית ותלולה, השלטים הראו על גובה של 4,000 רגל שזה אומר 1,400 מטר בערך.לאורך הדרך החלו להופיע שלטים המזהירים מהתקפות של דובים,ובמקביל שלטים המזהירים מפני סופות שלג ומזכירים לנהגים שכל הרכבים מחוייבים לשאת שרשראות לנהיגה בשלג.חשבתי לתומי שמדובר בשאריות משבועות קודמים,אבל ככל שהתקדמתי הופיעו ערימות שלג בצידי הכביש. עצירה לצילום הבהירה לי שמזג האויר ממנו יצאתי בסן פרנסיסקו כבר לא רלוונטי. הטמפרטורות צנחו בצורה דרסטית והתחלתי לחשוש שהספונטניות שלי לא מתאימה לסיטואציה הזו,אבל בכל זאת החלטתי להמשיך לתוך הפארק. כ15 קילומטר לפני הפארק עצרתי במרכז המבקרים,שם גיליתי שהחוק בקליפורניה מחייב רכבים להחזיק שרשראות לנהיגה בשלג ובלעדיהן הכניסה לפארק אסורה, ובכל מקרה יש התראות על סופת שלג שאמורה להתחיל בשעות הקרובות.

השעה הייתה כבר 15:00 והייתי צריך להחליט מהר מה אני עושה.ברור שלפארק אני לא נכנס,והשאלה הייתה האם אני נשאר ללילה באחת העיירות בקרבת הפארק או עושה אחורה פנה ויורד מההרים לפני שמחשיך.האפשרות שהסופה תגיע ותחסום את הדרכים,וזכרון העיירה האחרונה בה עצרתי ללילה בלית ברירה, שכנעו אותי לפנות אחורה בזריזות ולרדת מההרים במהירות האפשרית.בדרך למטה שקלתי שוב מה לעשות,האם לחזור לסן פרנסיסקו,או לנסוע דרומה לכיוון סן דייגו.ההחלטה נפלה על כיוון דרום ותכנתתי את הGPS לנסוע לכיוון לוס אנג'לס. השעה הייתה כבר 16:30 ונשארה לי שעה של אור יום בקושי.חשבתי שמרגע שירדתי מההרים אני חוזר לכבישים המהירים והרחבים.הGPS חשב אחרת.מסיבה כלשהי (כנראה הדרך הקצרה יותר מבחינת מרחק) הוא ניווט אותי מזרחה עמוק לתוך מרכז מדינת קליפורניה,כשחלק מהכביש עובר על שולי הרים ומצוקים.

לשמחתי חזרתי לאיזור מישורי בדיוק כשהשמש כבר שקעה כמעט לגמרי. הדרך דרומה הייתה מעניינת מאד.זה כביש שמקביל לכביש החוף ול101,אבל נוסע במרכז קליפורניה בין ערי שדה לא ממש מתויירות,כמו בייקרספילד,פרזנו וכו'.בדרך מלא חוות בוקרים ועדרי פרות,ולחילופין אזורי תעשייה גדולים,ובין לבין המון המון מרחבים שוממים וריקים.

בסביבות 19:00 , באחת מעצירות הפיפי שלי (ויש לי המון כאלו במפתיע…אני יותר גרוע מבחורה) הסתכלתי במפה כדי לראות מה המסלול המתוכנן, ואז גיליתי לשמחתי שבהמשך הנסיעה אני אהיה מקביל ללאס ווגאס (כמובן 300 קילומטר מערבית לעיר אבל בכל זאת מקביל אליה).מכיוון שהמרחק לווגאס וללוס אנג'לס עמד על מספר דומה,החלטתי ספונטנית לנסוע באותו רגע ללאס ווגאס. רק שאז גיליתי כי אין שום כביש שחוצה את קליפורניה מזרחה לכיוון ווגאס,אלא אני צריך לנסוע כמעט עד לוס אנג'לס ואז לנסוע חזרה לכיוון ווגאס,מה שמכפיל את הדרך ומעמיד את הנסיעה על כמעט 10 שעות.הרעיון ירד מהפרק. מכיוון שכבר הייתי במוד של נהיגה,החלטתי לנסוע ישירות עד סן דייגו (שעתיים נסיעה דרומה ללוס אנג'לס). הצטיידתי בשתיה וחטיפים וחזרתי לכבישים. לפי החישוב של ה GPS הייתי אמור להגיע לסן דייגו בסביבות 24:30 וזה נראה לי זמן מצויין להיכנס למלון לישון ולקום בעיר חדשה.עוד עצירות פיפי,תדלוק,וארוחת ערב דשנה (בופה של בשרים,סטייקים,צלעות,עוף,ועוד ) נמשכה יותר ממה שתכננתי,גרמו לכך שהגעתי לגבולות לוס אנג'לס ב 24:00.לא הייתי עייף האמת,אבל הרגשתי שאני כבר מאבד פוקוס אחרי 13 שעות נהיגה והחלטתי לעצור בתוך לוס אנג'לס לישון. נהגתי עוד שעה עד הוליווד, ומצאתי לי מוטל קרוב לכביש שמוביל לסן דייגו. אחרי קצת טלפונים והתארגנות נפלתי מותש למיטה ונרדמתי בשניות. הבוקר קמתי ב 10:00 ואחרי מקלחת וקפה יצאתי לכיוון סן דייגו. עצרתי בדרך בעיירה בערך שעה דרומית ללוס אנג'לס,לעוד קפה ועוגת פקאן הכי מדהימה שאכלתי אי פעם. על ההגעה לסן דייגו ועל העיר,בהמשך….

עוד תמונות מהנסיעה:
http://picasaweb.google.com/pildus/YosemiteMidCalifornia#

יושב בסן פרנסיסקו על המים

ראשית,בהמשך לפוסט הקודם,אחרי שהבנתי מי נגד מי,החלטתי להישאר עוד יומיים בעיר ובאיזור,אז ניגשתי לפקידת הקבלה בהילטון וביקשתי לברר כמה יעלה לי להאריך את השהיה בעוד שתי לילות.היא נקבה במחיר המדהים של 140$ ללילה.אמרתי לה תודה רבה אבל לא תודה,עליתי לחדר ולמחשב,ואחרי 10 דקות ירדתי חזרה לקבלה עם הזמנה מחודשת למלון במחיר של 75$ ללילה.

מכיוון שהמוזה לכתוב לא נחה עליי בימים האחרונים,אני אסכם את סן פרנסיסקו בפוסט אחד כללי.
קודם כל,סן פרנסיסקו היא עיר אידיאלית לצלמים.העיר בנויה לחופי מפרץ מדהים (SAN FRANCISCO BAY) ובגלל הטופוגרפיה המיוחדת שלה,כמעט מכל פינת רחוב נשקף נוף מדהים שמצדיק להוציא את המצלמה מהנרתיק.אם לא הבנתם,עיר מדהימה,יש כאלו שמגדירים אותה העיר הכי יפה בארה"ב ובעולם כולו.לא הייתי נסחף אבל בהחלט עיר יפהיפיה. בעיר יש אוכלוסיה סינית גדולה ואפילו השילוט האנגלי ברובו מופיע במקביל בסינית. חוץ מזה האוכלוסיה היא מגוון רחב של לאומים צבעים וריחות.
מעבר לזה,יש משהו מאד קסום בעיר.אולי בגלל שהיא עיר קטנה מאד (800,000 תושבים) יחסית לערים הגדולות כמו ניו יורק או לוס אנג'לס משרה בה אווירה נעימה ושכונתית,אין בה דוחק בכלל,ובכל איזור שהסתובבתי בו הרגשתי מאד בטוח ונעים. בנוסף,חלקים גדולים מהעיר בנויים מבתי עץ ויקטוריאנים צבעוניים ומקסימים,שמוסיפים צבעוניות לעיר. מצד שני,הבתים העתיקים האלו, בשילוב עם רעידת האדמה הגדולה ב 1906 שהחריבה כמעט את כל העיר ונדמה שרודפת את העיר ותושביה עד היום, הם גם הסיבה שסן פרנסיסקו משמשת תפאורה להמוני סרטי ערפדים ומכשפות.יש הטוענים שהעיר רדופת רוחות ושדים,ויש אפילו סיורים מיוחדים שלוקחים אותך לסיור בבתים רדופים .

אז הסתובבתי בעיר ארבעה ימים,ועשיתי וי כמעט על כל רשימת האטרקציות וה MUST SEE.אלו כמה שאהבתי ביותר:

-Haight & Ahbury-
כמעט בכל עיר שביקרתי בה יש מקום מסויים בשבילי שהוא יותר מעניין ודחוף לראות מהאטרקציות הרשמיות של העיר (למשל הקבר של ג'ים מוריסון בפריז,או מעבר החציה מול אולפני אבי רואד בלונדון). במקרה של סאן פרנסיסקו מדובר אמנם באתר רשמי של העיר,אבל בשבילי היה חשוב לראות אותו במיוחד.
הייט ואשבורי בבסיסו הוא בסה"כ צומת רחובות(רחוב הייט ורחוב אשבורי) בחלק הדרומי של סן פרנסיסקו,אבל בתחילת ואמצע שנות ה-60 האזור מסביב לצומת היה הבית של תנועת ההיפים בארה"ב,וב1967 שימש כאחד המרכזים המוסיקלים החשובים של "קיץ האהבה".
JEFERSON AIRPLANE גרו בבית לא רחוק מהצומת,GREATFULL DEAD גרו קצת למעלה משם,BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY היו שכנים שלהם (אליהם הצטרפה ב 1966 בחורה צעירה מטקסס בשם ג'ניס ג'ופלין והתחילה את מה שיסתיים כמה שנים אח"כ בטרגדיה עצובה) ה YARDBIRDS פעלו שם,וכמעט כל סצנת המוסיקה של שנות ה-60 צמחה מפה. היום השכונה עדיין צבעונית ותוססת,אם כי הרבה יותר מסחרית וטיפה גותית.מעין שיינקין של סן פרנסיסקו,אבל הרבה יותר מעניין ועם היסטוריה ארוכה וחשובה.

-CABLE CAR-
אחד מהאייקונים הכי מוכרים של סן פרנסיסקו הם הקרוניות שנוסעות במעלה ומורד הכבישים התלולים.עד שהגעתי לפה לא ידעתי שמדובר בקרוניות שנעות ללא מקור אנרגיה משלהם,אלא מונעים ע"י כבלים שנעים בלופ אינסופי מתחת לרחובות העיר.אמצעי התחבורה הזה קיים בעיר מאז סוף המאה ה 19 והחליף את הכירכרות והסוסים.הנסיעה בקרונית היא חוויה מדהימה,במיוחד כשיושבים בספסלים החיצוניים והרגליים משתלשלות החוצה. דרך מעולה לראות את העיר ולהנות מהרחובות שלה. מעבר לזה ביקרתי גם במוזיאון הייחודי של הקרוניות,שם אפשר לקרוא על ההיסטוריה שלהם,ואפילו לראות ממש את הכבלים יוצאים ונכנסים מתחת לרחוב,והגלגלים הענקיים שאחראים להניע אותם.

-Chinatown & Little Italy-
שתי שכונות מקסימות של העיר,שמאכלסות את התושבים הבינלאומיים של העיר.הכניסה לצ'יינה טאון
מעבירה אותך מיידית לסין האותנטית והאמיתית. הריחות,הצבעים,הקולות,האוכל, הכל ממש כמו סין,חוץ משילוט באנגלית ומחירים בדולרים,והעובדה שפה כל הסינים מבינים אנגלית ולא רק סינית.
השכונה השנייה היא המאחז של האוכלוסיה האיטלקית,ומלאה בבתי קפה,מסעדות,וגלידריות ממיטב התוצרת האיטלקית.
לצערי הסתובבתי בשכונות האלו בערב ולא צילמתי בהן בכלל.

-golden date bridge-
לא צריך להכביר הרבה,אני מניח שכולם מכירים את גשר שער הזהב.הגשר מחבר בין העיר לאזורים שמצפון למפרץ. למישהו כמוני שמתרשם ממבנים הנדסיים מורכבים (כמו מגדל אייפל) הרבה יותר מנופים וטבע,הגשר הוא חגיגה לעיניים. מרשים בגודלו,בנוי על רקע המפרץ המדהים,ומציץ כמעט מכל רחוב בעיר.

-postcard row-
אולי האימג' הכי מוכר של סן פרנסיסקו אחרי הגשר.בסה"כ מדובר ברחוב שמכיל שורה של בתים ויקטוריאנים במרכז העיר,בנוים ליד פארק ירוק,ומאחור נשקף קו הרקיע של העיר.הרחוב הזה (יחד עם הגשר) משמש מאות סרטים ותוכניות טלוויזיה (מכושפות,וצער גידול בנות למשל) כדי למקם את העלילה בסן פרנסיסקו.

את היום האחרון העברתי בנסיעה לעמק נאפה,מרחק שעה מצפון לסן פרנסיסקו.עמק נאפה נקרא גם ארץ היין,ומכיל עשרות כרמים ויקבים אחראים לייצור היין הקליפורני הידוע.מיילים על גבי מיילים של כרמים מסודרים בשורות,וביניהם חוות ובתי ייצור ליין.כל היקבים מחזיקים מרכזי מבקרים וחדרי טעימות,חגיגה למי שאוהב יין.קצת בעייתי למי שנוהג לבד ולא יכול לשתות עדיין נסיעה נעימה בנוף יפהפה וריח משכר של ענבים באויר.

כל התמונות כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/SanFrancisco#

סאן פרנסיסקו – פרולוג

אני כולי התלהבות!!!
הגעתי לפאתי סן פרנסיסקו ב 19:00 כמובן ללא שום הכנה או מידע מראש.כשמבקשים מה GPS לנווט לעיר הוא מנווט אוטומטית לבניין העיריה,ככה שהגעתי לשם,הסתובבתי קצת עם הרכב מסביב ותהיתי מה עכשיו.נתקלתי בשלט שמוביל לרציף הדייגים (FISHERMAN WHARF) ונזכרתי שפעם קראתי המלצה עליו באתר של "למטייל" אז נסעתי בעקבות השלטים.הגעתי לאיזור והוא מצא חן בעיניי מיד,הרבה מסעדות,ברים,ואנשים ברחובות,אז החלטתי להתמקם פה ליום יומיים. חיפשתי לי מוטל דרכים זול אבל לא מצאתי.היחיד שהיה בסביבה נראה כמו מאורת עטלפים,גבה מחיר שערורייתי,ולא בא לי טוב.שאר המקומות מסביב היו מלונות מרשתות מוכרות ולא זולות כמו הילטון,מריוט,והולידיי אין,ובירור קצר באחד מהם העלה שמחיר ללילה חוצה את ה 120$ בשקט . ואז נזכרתי בטיפ אחר שקראתי באתר והחלטתי לפעול לפיו. שלפתי את הלפטופ שלי,וחיפשתי נקודת רשת אלחוטית זמינה.נצמדתי לקיר של אחד המלונות ועם קצת תזוזות מצאתי רשת והתחברתי. גלשתי לאתר שנקרא HOTWIRE והתחלתי לעבוד. האתר הזה מבוסס על רעיון מעניין.אתה מגדיר עיר ואיזור ספציפים,ומקבל מחירים מעולים על חדרים במלונות באיזור.עד כאן הכל סטנדרטי ודומה לכל אתר הזמנות אונליין אחר. הטוויסט פה הוא, שהמחיר נמוך באופן מאד משמעותימכל אתר אחר,אבל אתה לא יודע איזה מלון אתה מזמין עד אחרי שסיימת את ההזמנה.כלומר אתה מקבל משהו כמו "מלון 3.5 כוכבים,ברציף הדייגים בסן פרנסיסקו במחיר 75$" ואתה לא יודע שום פרט על המלון עד אחרי ששילמת ואישרת את ההזמנה. קראתי כמה וכמה המלצות על השיטה והאתר הזה,אבל עד היום חששתי להשתמש בו.מכיוון שפה לא היה לי גם ככה הרבה מידע על העיר החלטתי להיות ספונטני והזמנתי שתי לילות באיזור רציף הדייגים,במחיר 75$ ללילה. מילאתי את ההזמנה,אמרתי "יאללה מה שיהיה יהיה" ולחצתי על אישור.
לתדמהתי,אחרי שאישרתי את התשלום,הופיע האייקון של הילטון,והאתר הפנה אותי למלון הילטון שעמד ממש מולי (ודורש מעל 110$ ללילה בהזמנה רגילה אונליין) ונמצא ממש ברחוב שממול הרציף!! מיותר לציין שהילטון זה הילטון,שום מוטל דרכים ושום נעליים. חדר ענקי,שולחן עבודה עם כסא מנהלים,כורסת טלוויזיה עם הדום לרגליים,טלוויזית LCD בגודל 32".הכל סופר מפואר ויוקרתי,והאמת עושה חשק להישאר בחדר ולא לצאת ממנו חחח וכל זה במחיר ממש מגוחך יחסית.
מעכשיו יש לי עוד כלי נשק בארסנל הספונטניות שלי …

האתר למי שיזדקק לו:
www.hotwire.com

כביש מספר 1

יום רביעי:

כמנהגי בקודש,אני ממשיך לדבוק בספונטניות מוחלטת. ביום רביעי (21.1) קמתי בבוקר במוטל בלוס אנג'לס,ואחרי ארוחת הבוקר הגעתי למסקנה שמיציתי את ל.א. בשלב זה והגיע הזמן לזוז למקום אחר.שלוש אופציות עלו במוחי.לנסוע לכיוון דרום,לסאן דייגו וגבול מקסיקו,לנסוע לכיוון צפון לכביש מספר 1,מונטריי וסאן פרנסיסקו,או לנסוע לכיוון מזרח חזרה ללאס ווגאס. על האופציה השלישית וויתרתי כמעט מיד,מכיוון שאני רוצה לראות עוד מקומות בארה"ב ולא רציתי להתקע שוב בווגאס, אז נשארתי עם שתי האופציות הראשונות.לא הצלחתי להחליט בזמן שפיניתי את החדר והזדכיתי עליו, והאמת שעד שהתיישבתי מאחורי ההגה לא ידעתי לאן מועדות פניי.רק כשיצאתי מהחניה של המוטל החלטתי בספונטניות ללכת על האופציה הצפונית,ולעלות על כביש 1 בדרכי לסאן פרנסיסקו. היה יום אפרורי וסגרירי וחשבתי שזה זמן טוב לצאת מל.א. בכל מקרה.
כביש מספר 1 נחשב לאחד הכבישים היפים בעולם.זהו כביש מדהים שמוביל מלוס אנג'לס לצפון קליפורניה,ומתפתל בדרכו לאורך חופי האוקיינוס ועובר ברובו ממש על קו החוף בקטעים מסויימים.
יצאתי לכיוון בעזרת הGPS שלי,ובעקבות עצה שקראתי כמה ימים קודם תכנתתי את המכשיר כך שינווט אותי בכביש המהיר 101 (שמקביל לכביש 1) עד לעיירה מסויימת שנקראת SAN LUIS EBISPO ומשם להמשיך לאורך החוף. בדרך המכשיר החליט על דעת עצמו לחתוך דרך כביש אחר,ולמרות שבהתחלה חשבתי לנסוע נגד הוראות המכשיר,החלטתי לשמוע בקולו.זו הייתה החלטה מצויינת, הכביש הזה הוביל אותי בין הכרמים של דרום קליפורניה,יקבים שמציעים טעימות יין,עיירות קטנטנות עם שמות מערב פרוע כמו לוס אלאמוס ונוף מדהים.

בדרך התחיל לרדת גשם קל והטפרטורות צנחו.מאוחר יותר התחברתי חזרה ל101 ומשם לכביש 1,והנוף התחלף בצוקים עוצרי נשימה, פיתולים בין גבעות ירוקות שהאוקיינוס נושק לרגליהן, עיירות חוף סטייל דוסון קריק,ועדרים של פילי ים שרובצים על החוף.פילי ים הם סוג גדול של כלבי ים (נקראים באנגלית ELEPHANT SEALS) וחופי קליפורניה הם בית גידול מוביל לפילי ים,והמושבה בה הייתי (SAN SIMEON) היא המושבה הגדולה בעולם של חיות אלו. למזלי,זו עונת ההמלטות, כך שיצא לי לראות מחזה מרהיב. רצועת חוף של כמה עשרות מטרים,זרועה במאות ואלפי נקבות פילי ים כשליד כל אחת גור או שניים,וביניהם מדדים הזכרים העצומים בגודלם,וכולם מרעישים עד השמיים.

אחרי פילי הים,ואחרי שפספסתי את שעת הסגירה של טירת הרסט, השעה הייתה כבר 16:30 והבטן שלי קירקרה.הגשם התחזק ונהיה מטריד למדי,ומכיוון שהייתה לי עוד שעה בערך של אור יום, התוכנית הייתה להמשיך לנסוע על כביש 1 עד שאני אמצא מסעדה טובה שמשקיפה לים מעל צוק,לאכול ארוחה טובה,ואז להתחבר חזרה לכביש המהיר 101 ולנסוע עד מונטריי ולישון שם את הלילה. הבעיה שהספונטניות היא חרב פיפיות. מכיוון שלא בדקתי קודם לאן אני נוסע, ואת ה GPS סגרתי ולא טרחתי לפתוח חזרה,אחרי 40 דקות של נסיעה איטית בפיתולים חדים בין צוקים,כשבחוץ הולך ומחשיך,הגשם יורד ויורד,ושום מסעדה לא צצה לי,גיליתי כי כביש מספר 101 לא חוזר להתחבר עם כביש 1 עד לפחות עוד שעתיים וחצי של נסיעה איטית שכזו,וכדי להתחבר אליו אני צריך לחזור על עקבותיי ולנסוע עוד שעה לפחות בדרך ההפוכה,באותם פיתולים איטיים,ואז לנסוע עוד שעתיים על הכביש המהיר עד מונטריי.נסיעה לא פשוטה לנהג טרי,ובטח ובטח לא למישהו שנהג כל היום.פתחתי את הGPS וראיתי כי עוד 10 מיילים מופיעה עיירה בשם GORDA. החלטתי להמשיך עד לעיירה הזו, ושם לעצור ללילה. ה"עיירה" התגלתה להיות שורה של ארבעה מבנים.בית קפה,תחנת דלק,מסעדה,וחנות קטנה שמעליה כמה יחידות דיור. זו כל(!!!) העיירה.בדיוק המקומות בסרטים בהם תמיד מסתובב רוצח סדרתי בלילה גשום עם קרס גדול ומשפד אנשים…חחחחחח
מכיוון שבחוץ היה כבר חשוך כמעט לגמרי,עצרתי בכל זאת ולקחתי חדר(לא זול) במחשבה שאני אנוח,אראה טלוויזיה ואקום מוקדם כדי להמשיך בנהיגה צפונה.כאן ציפתה לי ההפתעה השניה.אין טלוויזיה בחדרים!!!אין טלוויזיה בשום מקום. המסעדה נסגרת ב 19:00 והחנות נסגרת ב 20:00.אין אינטרנט,אין אפילו קליטה בטלפון הסלולרי… סוף העולם שמאלה – זה כאן. אמנם יש נוף מדהים מהחלון (באור יום)החדר ענקי בגודלו,ויש אח מגניבה להתחמם מולה, אבל אם אתה לא הטיפוס שהולך לישון ב 20:00 וקם לפני הזריחה-זה לא המקום בשבילך….אז בינתיים העברתי את הזמן בלאכול ארוחת ערב, ולכתוב קצת,אני אראה סרט במחשב,ואני מקווה שהזמן יעבור מהר מספיק לפני שאני אתחרפן פה…

במילותיו של אריק סיני,כך נראית העיירה שלי לפני שקיעה:

וכך היא נראית שעה אח"כ:

יום חמישי:
אז קמתי בבוקר,להפתעתי מאוחר יחסית לעובדה שהלכתי לישון בשעה הכי מוקדמת מאז יצאתי לטיול הזה,ולמרות שהיה לי קשה להתנתק מהעיירה התוססת והמלהיבה,אחרי ארוחת בוקר ומקלחת נכנסתי לאוטו ויצאתי לדרך. התכנון המקורי היה להמשיך צפונה על כביש 1 למרות הפיתולים,לבקר בעיירה כרמל, להמשיך לבקר במונטריי ואם ימצא חן בעיניי לעצור שם ללילה,או לחילופין להמשיך לסן פרנסיסקו. מבט אחד ימינה לכיוון הצפוני של כביש 1 הבהיר לי שהתוכנית עומדת להשתנות. ערפל כבד שכיסה את היציאה צפונה מהעיירה וגשם זלעפות שירד, כיוונו אותי לכיוון ההפוך.

נאלצתי לנסוע חזרה על עקבותיי מאתמול במשך למעלה משעה ואז עליתי על כביש שהוביל אותי מזרחה לכיוון הכביש המהיר 101.האמת שזה יצא לטובה,הדרך מזרחה עברה באיזור מדהים של גבעות מוריקות נוסח צלילי המוסיקה,עדרי פרות ואווירה אירופאית מפתיעה. לקח לי עוד כשעתיים וחצי עד שהגעתי לבסוף למונטריי. מונטריי,שמוכרת לרבים (לפחות לי) בעיקר בזכות הפסטיבל המפורסם שנערך בה ב1967, היא עיר חוף מקסימה ופסטורלית ,עיקר העניין מתרכז סביב רציף הדייגים הישן ורצועת החוף,עשרות כלבי ים ששוחים מול הרציף או עוצרים לנוח על סלע,ומצידה הדרומי יש מעין מרכז מקסים ששוכן על החוף,עם חנויות קטנות וצבעוניות,מסעדות והאקווריום המפורסם של העיר.טיילתי בעיר כשעתיים,הצטרפתי לדייגים על המזח וצפיתי בהם תופסים דגים בגודל מרשים למדי,הסתובבתי בחנויות,אכלתי סלט חביב כשאני מתכרבל מול החימום באוטו אבל גם מול נוף מדהים של האוקיינוס, ונהניתי למדי.

למרות זאת,ולמרות שהעיר מאד מצאה חן בעיניי,האווירה הייתה מאד מנומנמת,רוב האנשים שראיתי היו אמריקאים מבוגרים,או משפחות תיירים עם ילדים,והחלטתי להמשיך הלאה לסן פרנסיסקו.
המשכתי על כביש 1 עד שהוא בעצם כמעט הסתיים,ומשם פניתי מזרחה לכיוון סן פרנסיסקו,כשהדרך עוברת בין השאר בערפל כבד למדי,בגבעות של סן חוזה,וז מבין הערפל פתאום רואים את השקיעה,ושוב הערפל חוזר.אבל מדובר בכביש עמוס ומהיר,ולא בפיתולים של אתמול,ככה שלמעט עומסי תנועה פה ושם,שום דבר לא עצר אותי בדרך לעיר.

כל התמונות מהנסיעה כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/HW1#

כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים

חלק מהעניין בטיול הזה הוא ספונטניות מוחלטת. מעבר לימים הראשונים שתוכננו מראש,אין לי שום תוכניות מוגדרות וכל יום יכול לזמן הפתעות לא צפויות.
אתמול קמתי בבוקר,הזדכיתי על החדר שלי במוטל,ולא היה לי מושג לאן בא לי לנסוע. בזמן שהייתי במשרד של המוטל נתקלתי בעלון של אולפני יוניברסל.עכשיו,אני לא ממש בענייני פארקים,רכבות הרים וכאלו. דינילנד למשל לא עניין אותי,וגם הפארק של יוניברסל לא היה ברשימת הדברים שתכננתי לעשות. אבל קולנוע אני מאד אוהב,וכשראיתי בעלון משהו שנקרא סיור באחורי הקלעים של האולפנים החלטתי לנסוע לשם ולקחת את הסיור בלבד. כשהגעתי לאולפנים גיליתי שהסיור הוא חלק מהאטרקציות הכוללות של הפארק,וכמו כן גיליתי שמחיר הכניסה עומד על 70$.חשבתי לוותר,אבל בסוף החלטתי לזרום עם זה ולהיכנס.זו הייתה החלטה מצויינת.הסיור באולפנים היה מרתק ושאר האטרקציות היו מעולות,יותר בכיוון של קולנוע ו"איך עושים סרטים" ופחות בכיוון של מתקני שעשוע כמו בדיסני. היה קצת מוזר בהתחלה להסתובב לבד בין משפחות עמוסות ילדים,אבל מרגע שהפסקתי לשים על זה נתתי לעצמי להנות עד הסוף ולא וויתרתי על אף אטרקציה,כולל הקרנה של סרטון המשך של שרק בשלושה ממדים,ורכבת הרים וירטואלית של הסימפסונס שהייתה האטרקציה הכי מגניבה מכולם (ישבתי ליד היספני בן 40 בערך שבא עם הילדים שלו ושנינו התפקענו מצחוק לכל אורך המתקן).
הנה כמה סרטונים מאטרקציות בהן היה מותר לצלם:

ופה יש תמונות מהפארק:
http://picasaweb.google.com/pildus/UniversalStudios#

היום בבוקר,באותה מתכונת,ובעקבות מזג אויר קיצי לחלוטין,החלטתי לנסוע לחוף באיזור שנקרא וניס ביץ'.הוא נקרא כך מכיוון השכונה שמובילה לחוף בנויה על תעלות מים (בעיר שנקראת MARINA DEL REY) בדומה לונציה (ללא שום דמיון אמיתי). החוף,אולי אחד המקומות הכי מוכרים בלוס אנג'לס (שימש כבסיס לג'ים מוריסון בהתחלה של THE DOORS למשל) מורכב מרצועת חוף יפהיפיה, ולידה טיילת ארוכה ומפותלת שמכילה מאות דוכנים של רוכלים,נגני רחוב,מופעי אמנות,מסעדות,ברים,גולשי גלים,ספורטאים למיניהם,ועשרות רוכבי אופניים ששוכרים זוג אופניים ונוסעים לאורך החוף.

בשלב כלשהו עצרתי לאכול צהרים באחת המסעדות בטיילת מול החוף וקראתי ספר תוך כדי. המלצרית ניגשה ושאלה אותי אחרי כמה זמן באיזו שפה אני קורא,וכשעניתי לה היא אמרה שהבחור שיושב לידי בדיוק לומד עברית.ככה נקלעתי לשיחה של שעה וחצי עם פול,נוצרי אדוק ומאמין ואוהב ישראל,שהחליט ללמוד עברית כי מבחינתו זו שפת הקודש והוא רוצה להתפלל בשפה שבה נכתב התנ"ך במקור. בחור נחמד,קצת תמהוני,אבל היה תענוג גדול לשבת ולדבר איתו על כל דבר החל מההבדלים בין עברית מקראית לעברית מודרנית,ועד פוליטיקה אמריקאית עדכנית.

מאוחר יותר המשכתי צפונה יותר למזח של סנטה מוניקה,העיירה הצמודה,שם יש מזח גדול ומושקע,עליו יש פארק שעשועים גדול,מסעדות,הופעות,ומאות אנשים,שם נשארתי עד השקיעה.

כל התמונות מהיום הזה כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/VeniceBeachSantaMonicaPier#

מלהולנד דרייב

כמו שכתבתי בפוסטים הקודם,אני נוהג עכשיו במוסטנג אדומה,עם גג רגיל. הנה היא:

אני נהנה מאד מהנהיגה פה,בעיקר בגלל הרכב, טונות של כח מתפרץ בנגיעת דוושה, צללית חייתית ופרונט מאיים, וגם בגלל הכבישים הרחבים והמרחקים הארוכים שמצריכה כל נסיעה.
אחרי שעזבתי את התערוכה,עברתי למלון במרכז העיר,באיזור של הוליווד ושדרות סאנסט. הגעתי למלון לקראת לילה, ואחרי שהתארגנתי עשיתי סיבוב עם הרכב מסביב כדי להתחיל להכיר את האזור. עד עכשיו לא התחברתי לעיר בעיקר כי הייתי מרוחק מהעיר עצמה,ונראה לי שגם בגלל שלא ממש עשיתי הכנות לקראתה. את ניו יורק ווגאס הכרתי כמו את כף ידי אחרי שביליתי שבועות בלקרוא עליהן ולתכנן בהן מסלולים ודברים לעשות,ולעומת זאת ללוס אנג'לס הגעתי ללא שום הכנה. אז אחרי שהתאקלמתי והבנתי איפה אני,וגם התבייתתי על דיינר נחמד וקרוב, למחרת בבוקר יצאתי לטייל ברגל. היעד הראשון היה שדרות הכוכבים והתאטרון הסיני.מרחק של 5 דקות הליכה מהמלון שלי. התאטרון הסיני מארח את הפרמיירות החשובות והנוצצות בהוליווד ומפורסם בטביעות הידיים והרגליים של סלבריטיס במשטח הבטון שבחזיתו, ואילו שדרת הכוכבים מוכרת בעולם כולו,כאשר שחקן או מוסיקאי או בדרן זוכה לכבוד,וכוכב עם שמו מוטבע בשדרה.

אחרי שמיציתי את האיזור, לקחתי את הרכב והחלטתי לנסות ולמצוא את הכביש שמוביל אל השלט הענקי של הוליווד על ההר.אני לא ממש יודע מאיפה אני יודע את זה,אבל ידעתי שלכביש קוראים מלהולנד דרייב,ושהוא אחת הדרכים היפות ביותר בקליפורניה. ה GPS שלי סירב לשתף פעולה, וכל מאמציי כשלו. אז החלטתי לוותר בינתיים ולנסוע לאיזור המקסים של וניס ביץ'.לשמחתי בדרך לשם נתקלתי בשלט דרכים שמוביל למלהולנד דרייב,ובספוטניות החלטתי לשנות את התוכניות ולנסוע בכיוון השלט. ההחלטה התבררה במוצלחת מאד.הכביש אמנם לא מגיע ממש עד לשלט,אבל הוא מתפתל בין הגבעות של הוליווד,ומספק כמה נקודות תצפית מדהימות על האיזור וחוויית נהיגה מעולה.

עוד תמונות פה:
http://picasaweb.google.com/pildus/LA#

NAAM 2009

ביומיים הראשונים לא ממש חוויתי את ל.א מכיוון שהקדשתי את הזמן לתערוכה ובעקבות זאת נאלצתי להתגורר באזורים מרוחקים מהמרכז,בעיקר עיירות מנומנמות ואזורי תעשייה.
התערוכה עצמה הייתה חוויה מדהימה. NAAM (יחד עם MUSIKMESSE הארופאית) היא התערוכה הגדולה ביותר בעולם בכל דבר הקשור במוסיקה,כלי נגינה,ציוד אודיו,תוכנות אודיו וכל מה שקשור מסביב,החל מציוד תאורה ועד מחזיקי תווים.מאז שהתחלתי להתעסק עם מוסיקה ואודיו בצורה רצינית יותר,רציתי להגיע לאחת התערוכות האלו אבל מעולם לא יצא לי או שלא יכולתי להרשות לעצמי. ככה שזה היה סוג של הגשמת חלום. באולם לא נתפס בגודלו ממוקמים מאות ביתנים,כאשר בכל ביתן מוצגים המוצרים החדשים והלוהטים של כל החברות בתחום,והכל נגיש לניסוי ובדיקה,ככה שאתה יכול לגשת לביתן,לקחת גיטרה של כמה אלפי דולרים ליד,ולנגן בה כמה שבא לך בלי שזה יפריע לאף אחד.
בכל פינה יש הופעות, יש המון מוסיקה באוויר ופוגשים מלא אנשים מעניינים מאד שכולם בעלי עניין משותף. חלק מהזמן בתערוכה העברתי בביתן של ווייבס כמובן, ושם בעיקר דיברתי עם אנשים על מוצרים שלנו,וישבתי וניגנתי בגיטרה עם המוצרים שלנו כדי להדגים אותם.מדי שעה היו גם הדגמות של טכנאי סאונד מהשורה ראשונה בביתן שלנו,וזו הייתה חוויה מעולה לשמוע אותם. חלק גדול מהעניין של אנשים בתערוכה זה לפגוש מפורסמים.יצא לי לראות את ג'ין סימונס מקיס,ועוד פסנתרן כושי שאני לא זוכר את שמו,ולצערי לא יצא לי לפגוש את ג'ואי סנטיאגו,הגיטריסט של הפיקסיז,שהיה אמור להגיע לביתן שלנו. אבל מבחינתי השיא של התערוכה היה כשאדי קריימר הגיע לביתן שלנו,ניגש אליי וטפח לי על השכם וזכר אותי מהביקור שלו בתל אביב.לרוב האנשים שקוראים את הבלוג הזה אני מניח שהשם אדי קריימר לא אומר הרבה,אבל הבנאדם הוא דרגה אחת מעל אלוהים. אדי קריימר היה טכנאי הסאונד של כל אגדות הרוק,ביניהם לד זפלין,ג'ימי הנדריקס,הרולינג סטונס ועוד מלא אחרים. הבנאדם הוא היסטוריה מהלכת,ואדם נחמד באופן יוצא מהרגיל. לשבת איתו ולשמוע ממנו סיפורים על הנדריקס וזפלין זו חוויה לנצור. בנוסף על כך,הוא צלם מוכשר מאד,ומחזיק אוסף צילומים נדיר של כל גדולי התקופה:
http://www.kramerarchives.com/

זה אדי קריימר

ואלו כמה תמונות מהתערוכה:

כרגיל כל התמונות בלינק הבא:
http://picasaweb.google.com/pildus/NAMM2009#

ופה יש וידאו מעולה,של אדון שהתיישב על אורגן המונד והתחיל לנגן בספונטניות,ומהר מאד אסף מסביבו המון קהל:

Leaving Las Vegas

אז זהו, בסוף עזבתי את לאס ווגאס. יצאתי בהרגשה מוזרה של דואליות.מצד אחד באיזהשהו מקום כבר עייפתי בדקדנטיות של העיר ובעובדה ש"נתקעתי" בה,ומצד שני יצאתי בתחושה שלא הספקתי למצות את העיר. במבט לאחור עשיתי לא מעט,שיחקתי,ראיתי שלושה מופעים,ביקרתי במועדונים וברים והכי חשוב נהניתי מכל שניה. ווגאס היא עיר מיוחדת,מי שלא ביקר בה לא יבין,ומי שלא מתחבר לעיר ישנא כל שניה בה.
בכל מקרה אני כמובן מתכנן לחזור לשם,מן הסתם עוד במסגרת הטיול הזה,ובטח ובטח בעתיד.
רשימה של דברים להספיק לעשות בפעמים הבאות: לשכור רכב חלומות ולנהוג בו כמה שיותר,לראות את 'O' שלא הצלחתי להשיג כרטיסים,לעשות קורס נהיגת מירוצים,למצוא חשפנית ולהתחתן איתה בכנסיית אלביס קטנה בדאון-טאון

בכל מקרה החלטתי לא לטוס לל.א אלא לנהוג לשם,ולנהוג בסטייל.שכרתי רכב משגע, פורד מוסטנג עם גג נפתח,וכמעט הזלתי ריר כשקיבלתי אותו בפעם הראשונה:

ניצלתי את הניידות ללכת להסתפר ולאכול,יצאתי מהמלון שלי והתחלתי לנסוע. לפני ל.א. החלטתי לא לוותר ולנסוע לראות את סכר הובר. נסיעה של 25 דקות לכל כיוון. מבחינתי לא היה ממש אכפת לי,העיקר לנהוג. מזג האויר והרדיו שיתפו איתי פעולה,היה יום שמש חם ואפשר היה לנסוע עם הגג פתוח,וברדיו שידרו שירים שהלכו מצויין עם הסיטואציה כמו BORN TO BE WILD,L.A WOMAN,KEEP ON RUNNING וכאלו. נסעתי בנוף המדברי לכיוון הסכר ונהניתי מכל מטר שנהגתי.

 
הסכר עצמו היה מעניין ומרשים אבל טיפה מאכזב יחסית למה שציפיתי כנראה.אולי אם הייתי נכנס למרכז המבקרים ורואה אותו גם מבפנים הייתי מתרשם יותר,אבל הזמן לחץ לי כי לא רציתי שהנהיגה לל.א. תתארך אל תוך הלילה.

עוד תמונות כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/HooverDm#

אחרי שיצאתי מהסכר,חזרתי לכיווןלאס ווגאס ומשם חתכתי לכיוון הכביש המוביל לל.א. לרוב האנשים אני מניח שהנסיעה הזו הייתה מעייפת ומשמימה, כביש ישר וארוך בנוף מדברי צחיח,כשמדי כמה קילומטרים צץ לו איזה קזינו עלום (בקרבת ווגאס) או חצי עיירה מנומנמת שמורכבת משלושה רחובות ומסביבה אין כלום. אני נהניתי נורא,נהגתי עם הגג פתוח,מוסיקה בווליום מכובד ובכלל לא בער לי להגיע. רק כשירדה החשיכה נהיה טיפה קר מדי וחשוך מדי,ולשמחתי הגעתי בזמן סביר לל.א.,כולל הפסקות פיפי וקפה, וחרופ של 45 דקות בתחנת מנוחה.
כשהגעתי לל.א. הלכתי קודם כל לחפש לי מלון,ואחרי שסגרתי על חדר הלכתי לאכול ואז עמדו בפניי שתי אופציות:ללכת לעשות כביסה,או ללכת לישון אחרי יום מעייף. בחרתי באופציה השלישית, נכנסתי לאוטו,פתחתי את הגג,פתחתי חימום מקסימלי ונסעתי לשוטט ברחובות ל.א.
עברתי בכל הרחובות המוכרים של בברלי הילס,סאנסט בולברד,רודיאו דרייב ועוד שמות מוכרים,ובסוף נסעתי לראות את השלט הגדול של הוליווד על ההר. רציתי לצלם אותו בלילה,והייתם מצפים שיאירו אותו כמו שצריך…אעפס השלט חשוך לגמרי,ולא רק שלא צילמתי אותו גם בקושי הצלחתי לראות אותו.
חזרתי למלון ב 1:00 בלילה,עשיתי כביסה והלכתי לישון.
למחרת החזרתי את האוטו המגניב שלי,לא לפני שניצלתי כל דקה לפני שעת ההחזרה להסתובב עם הגג הפתוח, ואחרי שהחזרתי אותו הלכתי לקחת את האוטו החדש שישרת אותי בימים הקרובים.מראש הזמנתי אוטו זול יותר ופשוט יותר כי מדובר בתקופה ארוכה.להפתעתי ושמחתי,לא היו רכבים קטנים ופשוטים זמינים באותו רגע,אז קיבלתי שדרוג מיידי ללא תוספת תשלום ל……פורד מוסטנג אדומה!!!אמנם עם גג קבוע, אבל אדומה!
אני מאוהב במכוניות האלו,"מכונית שרירים" אמריקאית אמיתית.תענוג גדול…עוד לא הספקתי לצלם אותה,מחר אני אעלה תמונה

משנה מקום-בינתיים לא ממש משנה מזל

עברתי למלון החדש, טרופיקנה. מלון ישן יחסית, יותר טוב מהמלון הקודם, ומספק בהחלט בשבילי. הוא ממוקם בחלק הדרומי יותר של הסטריפ, קרוב מאד ל MGM GRAND, לניו-יורק ניו-יורק ולאקסקליבר.
אחרי שהתמקמתי אתמול ונחתי, התוכנית שלי הייתה ללכת לשחק 3-4 שעות בMGM ואח"כ ללכת למועדון או בר. התיישבתי לשחק ביום שישי ב 17:00 ובסופו של דבר קמתי מהשולחן בשבת ב 7:00 בבוקר.
14 שעות רצופות של פוקר שהסתיימו אמנם בחוסר מזל מגעיל, אבל היו מהנות בכל שנייה שלהן. אני מעתיק לפה חלק ממה שכתבתי בבלוג הפוקר:
"הקטע הוא שאפילו שהפסדתי 300$ ביד מגעילה, זה הסשן שכמעט הכי נהניתי בו(שני רק לסשן בבלג’יו).או שאני הייתי במצב רוח חברותי, או שהאווירה הMGM פשוט חברותית,אבל היה תענוג לשבת כמעט עם כל מי ששיחקתי איתו, והיו שלל טיפוסים מעניינים. רשימת מצאי חלקית כוללת שחקנית סופר אגרסיבית לא רעה בכלל,יהודיה ממוצא איראני מלוס אנג’לס, שלושה חבר’ה ערסים היספניים חמודים ומשעשים מטקסס (אחד מהם הוא זה שאכלתי אותה מולו),איש עסקים פיליפיני מקולורדו שדומה דמיון מדהים לג’ון ג’ואנדה ומשחק מעולה, פליטי תערוכת הCES מקנדה שיכורים וקרועים מצחוק, שני ילדים מורמונים מיוטה בני 22 ושחקן מצויין מאוקנלד שאיתם העברתי שעה של ציטטות מסרטים של מל ברוקס, בני זוג,היא איראנית שחקנית בינונית עם מזל מטורף,הוא פלסטיני אהבל חסר מושג בפוקר, שלחצתי איתם ידיים והחלפנו ברכות,בפסטיסט שיכור לגמרי מאנהיים שכמעט נישק לי את הרגליים כששמע שאני מישראל,ילד שיכור וטיפש מניו יורק אבל מצחיק בטירוף שכולם קראו לו אלביס הצעיר שעשה מהלכים תמוהים והפסיד את הכסף שלו לכל השולחן, מבוגר ישראלי שקירקס את השולחן והצלחתי להעליב את הבת שלו בלי כוונה (שאלתי אם היא אשתו ) ועוד שלל טיפוסים מגוונים לאורך כל הסשן. עם כולם הייתה שיחה ערה על מיליון נושאים,צחוקים,ופוקר לא רע בכלל. אז למרות התוצאה העגומה בסופו של דבר, נהניתי מכל שניה והיה שווה כל דולר שהפסדתי."

עוד קצת עדכונים

כמו שעידכנתי בפוסט הקודם, החלטתי בינתיים להישאר בווגאס עד ה13.1 או ה14.1.

ביום רביעי בלילה הלכתי לראות עוד מופע של CIRQUE DU SOLEIL. רציתי לראות את המופע הסופר מדובר 'O' אבל לא הצלחתי להשיג כרטיסים. במקום זה הלכתי לראות מופע שנקרא ZUMANITY. הוא היה שונה לגמרי מהמופע הקודם, לא מרשים ומפעים כמוהו, אבל עדיין חוויה מדהימה. מדובר במופע סמי אירוטי,או לפי ההגדרה שלהם, the sentual sides of cirque du soleil. מגוון סצנות אירוטיות מוצגות בדרך שלהם, כולל אנשים מעופפים, במות זזות ותפאורה דינמית,סאונד ותאורה באיכות המקסימלית.

ביום חמישי הקדשתי שעתיים לבקר בתערוכת המכוניות בקומה החמישית של המלון בו ישנתי, משהו שרציתי לעשות מאז שנכנסתי אליו אבל לא יצא לי. מדובר באוסף מדהים של מכוניות עתיקות ומכוניות מיוחדות שמוצגות לקהל, וגם עומדדות למכירה למעוניינים ומי שיכול להרשות לעצמו.

כל התמונות פה:
http://picasaweb.google.com/pildus/AutoCollection#

חוץ מזה הוספתי עוד קצת תמונות הפעם ממלון CEASERS PALACE:

http://picasaweb.google.com/pildus/VegasHotels#