ארכיון רשומות מהחודש "דצמבר, 2008"

ויוה לאס ווגאס

27 בדצמבר 2008

אז הגעתי לווגאס ואני סוגר עכשיו 24 שעות ראשונות בעיר המדהימה הזו.

נתחיל בזה שהעיר ק-פ-ו-א-ה!!! היום היה בהיר אמנם ושמש זרחה, אבל גם עם מעיל אי אפשר לצאת מהמלון ליותר מכמה דקות.אפילו לעבור ממלון למלון הופכת להיות משימה לא קלה. אתמול גם ירד גשם והשמים קיבלו גוון אפוקליפטי משונה

כל זה כמובן לא רלוונטי ברוב שעות היום,מכיוון שרוב האטרקציות והעניין נמצאים גם ככה בתוך המלונות המחוממים ומבוקרים אקלימית.

למי שלא מכיר את ווגאס, קשה מאד להסביר את העיר הזו.אין פה נופך תרבותי כמו ניו יורק או פריז, אבל יש פה אנרגיה שפשוט לא נגמרת. התמונות לא ממחישות את זה, אבל כל הזמן יש תנועה בווגאס.האורות זזים ומנצנצים, בכל פינה מסכים ענקיים שמשדרים תמונות מאטרקציות ומידע על הופעות, יש המון רעש באוויר, אם זה ברחוב הסאונד של מסכי הענק, או צלצולי המכונות בקזינו, ויותר מהכל תנועה של אנשים. מושג הזמן בווגאס מתעוות. בשעות מאוחרות של הלילה ומוקדמות של הבוקר עדיין תמצאו מאות אנשים נוהרים ממקום למקום, הכל פתוח הכל עובד. העיר ללא הפסקה האמיתית. לא מפתיע שישנתי רק 3 שעות בלילה ואני עדיין מרגיש כל הזמן שאני לא עושה מספיק לנצל את הזמן…

אני מתאכסן בלוקסור, אחד המלונות הגדולים והמעולים ברחוב הראשי של העיר (הסטריפ). מלון מפנק ברמה גבוהה מאד.
זה החדר שלי:

זה הנוף שנשקף מהחלון שלי:

זה מה שאני רואה כשאני יוצא מהחדר למסדרון:

זו הכניסה למלון:

וזה המלון מבחוץ:

עוד תמונות מהמלון, ומשני מלונות אחרים (אלו שצמודים אליו):

http://picasaweb.google.com/pildus/VegasHotels

ויוה לאס וגאס – פרולוג

27 בדצמבר 2008

הגעתי לווגאס אחרי טיסה ארוכה ומעייפת. היופי בעיר הזו שהיא ממלאת אותך אנרגיות והעייפות נעלמת במהירות.

עדיין אין לי תמונות ויש כבר סיפורים,אבל אני אעלה הכל בהמשך.

בינתיים פתחתי בלוג נפרד לסיפורי פוקר, על מנת שלא לשעמם את צופינו שלא מתעניינים בפוקר:

בלוג הפוקר שלי

בדרך ללאס ווגאס

25 בדצמבר 2008

לא הייתה לי גישה לרשת בימים האחרונים, אז לא כתבתי על השעות האחרונות בניו יורק.
המשכתי בעיקר לחרוש את העיר ברגל בכל שעות היום ככל שמזג האויר הרשה.
גשם שוטף אתמול הקשה מאד על התנועה, עד ששוטרת אחת ניגשה אליי ונידבה לי מטריה ענקית שהיא לא הצליחה לסגור והשאירה לי אותה. מיותר לציין שהמטריה נסגרה בקלות והייתה הצלה גדולה להמשך היום. אז המשכתי לטייל ולטייל ובערב קינחתי בטעימה מחיי הלילה הסוערים של ניו יורק במסיבה מצויינת במועדון בסוהו לכבוד חג המולד.
אז אני עכשיו בשדה התעופה בשארלוט, מחכה לטיסת ההמשך שלי לווגאס, אני לא יודע איך או איפה תתאפשר לי גישה לרשת בימים הקרובים אבל אני אכתוב כשאוכל.

יש תמונות חדשות מהימים האחרונים:
http://picasaweb.google.com/pildus/NewYork#

עדכונים קטנים

23 בדצמבר 2008

אין עידכונים מסעירים,אני פשוט נהנה מהעיר, ומשתדל לא לקפוא יותר מדי.
אתמול לקחתי מעבורת לסטטן איילנד כדי לראות את פסל החירות. הקור, שבעיר הגיע למינוס 5 מעלות, צונח על המעבורת בעזרת הרוחות מהאוקיינוס (מה שהאמריקאים מכנים Arctic Blast) למינוס 30 מעלות.
בקור הזה, פסל החירות נראה הרבה פחות מרתק ממה שהוא אמור להיות.
בכל זאת חירפתי את נפשי ויצאתי מהאולם הסגור לסיפון כדי לצלם מסביב…ולחשוב שתמונות מיטשטשות בגלל שהידיים רועדות מקור….אבל אחרי כמה נסיונות צלחתי.

עוד תמונות, גם של קו הרקיע של מנהטן:
http://picasaweb.google.com/pildus/TheStatueOfLiberty#

חוץ מזה,נוספו תמונות לאלבום הכללי של ניו יורק, בין השאר של מופעי לילה בשדרה החמישית, של בית המשפט העליון (שמופיע בכל סדרת חוק על ניו יורק, וכן שימש זירת חיסול בסצנת סגירת החשבונות ב"הסנדק") בית העירייה, תחנת הרכבת ועוד כל מיני.

http://picasaweb.google.com/pildus/NewYork#

למאטיס יש את השמש בבטן

22 בדצמבר 2008

כל סקירה של ניו יורק מאזכרת את המוזיאונים המצויינים של העיר. מכיוון שאני די חובב מוזיאונים,ומכיוון שבחוץ ירד גשם והיה קור כלבים,ומכיוון שזו הזדמנות טובה להיתקל באמריקאיות חובבות אומנות, שמתי את פעמיי לכיוון מוזיאון המטרופוליטן.

אז אמריקאיות חובבות אומנות לא ממש מצאתי (לפחות לא כאלו שהייתי רוצה להסתובב איתן במוזאון)אבל גיליתי שאני נהנה הרבה יותר ממה שחשבתי, ודי הצטערתי שלא הגעתי מוקדם יותר.למרות שאחותי הקטנה והמשכילה לא הייתה איתי כדי ללמד אותי ולהסביר לי על ענייני אומנות,גיליתי שהקורס המזורז שקיבלתי ממנה בלובר בפריז עשה את שלו…לפחות אני יודע מה אני אוהב ומה לא. 

מה שעוד למדתי בלובר היה שזה די מיותר לצלם במוזיאונים כשאפשר למצוא את רוב היצירות ברשת, אבל בכל זאת צילמתי מעט דברים שעניינו אותי:


 
התמונה הזו (שכחתי מי הצייר) מתארת סצנה ממגילת אסתר(למרות שהמדריך הקולי האמריקאי ציין שזה סיפור מהתנ"ך היהודי) בה מתוודה אסתר בפני אחשוורוש על היותה יהודייה. ציור חריג בשלל הציורים הנוצריים מסביב.

בתערוכה מעולה של צילומים מודרניים ותפיסת מציאות אלטרנטיבית, נתקלתי בתמונה מעניינת שבמבט ראשון נראתה כמו כפר או יישוב ערבי כלשהו

מסתבר שזו תמונה של צלם ישראלי בשם שי קרמר, שצילם מתקן אימונים של צה"ל בצאלים, שמשמש להדמיית תקיפות של היחידות המיוחדות. להיתקל ביצירה של אמן ישראלי במוזיאון נחשב שכזה – ריספקט!!!

ליחצו על התמונה מתחת כדי לראות אותה ברזולוציה שתאפשר לקרוא את הפרטים

התמונה הבאה (צילום מודרני) נראית כמו צילום של דגם מוקטן של עיר

מסתבר שזו צילום אויר אמיתי של טוקיו בטכניקה מיוחדת של עיוות הפרספקטיבה של העדשה.

ציור של צייר אמריקאי (בניגוד לציירים האירופאים החביבים עליי) מהמאה ה19 שהיה פרובוקטיבי מאד לזמנו. הציור נקרא מאדאם X והוזמן ע"י הבעל כפורטרט לחדר האורחים. התנוחה של האישה, ויותר מזה הלבוש הלא צנוע שלה לתקופה, עוררו חמת זעם וגלי עוינות.
עוד פרטים על הציור הזה

כל השאר כאן:
http://picasaweb.google.com/pildus/TheMetropolitanMuseum#

להיות ניו יורקי

21 בדצמבר 2008

יש הרבה דברים לעשות עליהם וי ברשימה כשאתה בניויורק. הטיימס סקוור,הסנטרל פארק,פסל החירות ועוד המון.
אבל לבקר בניו יורק זה גם לשבת על כסא ליד החלון, כשבחוץ משתוללת סופת שלג, לאכול לחם עם חמאת בוטנים וריבה, לקרוא ספר ולהנות מהזמן

Let's go Knicks

20 בדצמבר 2008

כשתכננתי את הטיול הזה, אחד הדברים שידעתי שאני רוצה לעשות זה להיות נוכח במשחק NBA. הזמנתי כרטיסים מראש, ולמרות שהמשחק היחיד שהיה זמין בתקופת השהיה שלי פה היה ניקס נגד מילווקי, זה לא ממש הפריע לי בהתחשב בעובדה שאני כמעט לא מעורה הליגה מאז שג'ורדן פרש בפעם השנייה.

יגידו שאני דרמטי או מתלהב, אבל בשבילי להיכנס בשר ודם למקום כמו המדיסון סקוור גארדן זה כמו לדרוך במקום קדוש. אני, כמו שאני מגיע חצי שעה לפני פתיחת השערים ולרגע חושכות עיניי…תור של 200 מטר בכניסה…לשמחתי מסתבר שזה התור של קוני הכרטיסים, ואלו שהגיעו עם כרטיס מתגודדים בצד ומחכים לפתיחה. רוב האמריקאים מצויידים בחולצות או כובעי ניקס, ואצבעות ספוג ענקיות.אני לא :)
איכשהו אני מוצא את עצמי בראש התור וכשהשערים נפתחים אני צועד בנחת בלי למהר ומצפה לנהירה המונית אל השערים.שכחתי שמדובר באמריקאים…גם בהליכה האיטית שלי אני מוביל את התור, וככה יוצא שהצופה הראשון שנכנס לתוך המדיסון סקוור גארדן הוא לא אחר ממר פילדוס מפתח תקווה :)

השואו מסביב אדיר, ועושה רושם שהמשחק רק מפריע לכל המשעשעים.בכל הפסקת משחק הפרקט מתמלא בלוליינים,הפעלות,מוסיקה ובלגן…שואו אדיר שתענוג לחוות…אפילו ההפסד המוחץ של הניקס,והעובדה שאיזה ילד אמריקני דפק לי מסטיק על גב המושב ומשם לחולצה שלי,לא פגם בהנאה שלי ושל שאר האמריקאים מסביבי.

מה שכן, רואים הבדל בין הישראלים לאמריקאים. כשהתעניינת כבר במשחק רוב העידוד שלי התמצה בנענוע של הראש והפטרת "איזה לוזר", לאור הביצועים העלובים של הניקס, בעוד ששאר האמריקאים מסביבי מעודדים את הקבוצה "לא נורא בחורים, קדימה קדימה" (בתרגום חופשי). זה כשהם לא עסוקים בלבלוס אוכל. עושה רושם שהם באים למשחק בעיקר כדי לאכול.יש מיליון מסעדות מכל הסוגים בכל פינה, וכולם כולם מגיעים למקומות שלהם עם הררי אוכל ובולסים במהלך כל המשחק.

תמונות מהמשחק פה:
http://picasaweb.google.com/pildus/NYKnicks#

שלג שלג שלג 2

20 בדצמבר 2008

מעט דברים בחיים גורמים לך לפלוט "וואוו" מהפה…לפחות לגביי, מסתבר שכשאתה נכנס לסנטרל פארק ביום שאחרי סופת שלגים, זה משהו שמוציא ממך וואוו אמיתי.

 

כל הפארק, שאני מכיר אותו בתור מרחבי דשא ומים, מכוסה משטחים לבנים נקיים לכל אורך העין.העצים כורעים משלג, סנאים חופרים בשלג להתחמם, והמוני ניו יורקים מטיילים בשבילים, כולל כמה מטורפים שרצים בשבילים בבגדי ספורט קצרים בטמפרטורה איפשהו מתחת לאפס.

מצאתי את עצמי מבלה שעה של הליכה בפארק, בקור אימים,עד שהבנתי שנרדמו לי האף והלסת…אז הלכתי להתחמם עם קפה בהליכה ברחובות.

מפה לשם הגעתי לחנות אפל ענקית (שלא צילמתי) מחוממת לדרגת תנור אפיה, ואח"כ הפשרתי את עצמי עם מרק בשר מעולה ברחוב 48….

החלטתי לא להכנע לקור וירדתי לטייל בווילג'.הלכתי לרוחבו ואורכו של רחוב בליקר והאיזור עד הכניסה לסוהו…החלטתי לשמור את הסוהו וההמשך ליום אחר, חם יותר…

שלג שלג שלג

20 בדצמבר 2008

חירפתי את נפשי אתמול ובדרך למשחק של הניקס  (פרטים ותמונות בהמשך)  צעדתי בשלג בערב לרוקפלר סנטר. שם באמת אפשר לחוש את החיבור של ניו יורק,חורף,וכריסטמס. המון אנשים בקור אימים, מחליקים על הקרח וממלאים את האיזור.

 

עוד תמונות חורף, אפילו אחת שלי, באלבום:

http://picasaweb.google.com/pildus/NewYork#

אזהרת סופה…

19 בדצמבר 2008

מכל מהדורות החדשות המקומיות זועקות כותרות ענק דרמטיות, "אזהרת סופה". לוותיק חורף תל אביבי,זה נשמע מפחיד ומרתק כאחד.מדברים על סופה שבאה מכיוון שיקגו, שם השלג נערם לגובה של מטר וחצי, והכל אמור לנדוד לפה במהלך היום, יום שישי.אני יוצא מהחדר עם אקסטרה מיגון אחרי שאתמול הסתובבתי עם שכבה אחת בלבד, ואני מאד מקווה ומצפה ליום שלג .התוכניות שלי להיום הן לאסוף את הכרטיס שלי למשחק הNBA הערב, לעלות לאמפייר סטייט לתצפית, לטייל באיזור צ'לסי ואולי להספיק לרדת לגשר ברוקלין לצעוד עליו לקראת שקיעה.
כמו אתמול אני פותח את הבוקר בסטאר באקס חביב ב75 ואמסטרדם, קפה וקצת אינטרנט.בינתיים בהיר ונעים , בחוץ שום סימן לסופה או משהו בכיוון.

אני צועד לכיוון תחנת  הסאבווי ב72 וברודווי, ובצעדים האחרונים שלי מתחילים ליפול מיני חלקיקים מסביבי.שוםדבר שנראה כמו שלג בסרטים. אני נוסע 5 דקות  ויורד ב32 והשביעית, יוצא לרחוב לפתיתי שלג מהנים.חוויה אדירה, אני צועד להנאתי ונכנס לקופות של הסקוור גארדן,אוסף את הכטיס שלי ויוצא לסופה לייט.הטמרפרטורות צונחות במהירות ונהיה קצת מציק,אבל עדיין ניתן להסתדר.

 החלטתי להמשיך בתכנית שלי ולצעוד לכיוון האמפייר ולעלות לתצפית בשלג. שתי דקות צעידה ואיתני הטבע מחליטים בשבילי.בבת אחת הסופה הופכת להיות מטורפת, הראות אפסית וכל צעד הופך להיות מאבק.אני נמלט למייסי'ס ומסתובב קצת בין המדפים והמוני הקונים מקווה שיירגע קצת בחוץ.גורנישט הסופה רק מתחזקת.

אני בורח לסאבוויי ומחליט לרדת בטיימס סקוור, לראות מה קורה שם בשלג כבד.אני עולה מהתחתית, והשלג כבר נערם בשכבה דקה על הכביש, כולי קפוא וספוג שלג…חוויה ללא ספק :) נמלטתי לסניף HARD ROCK בטיימס סקוור,החלטה מצויינת בלי קשר. יושב פה על הבר, אוכל ושותה בירה, ומקווה שבחוץ נרגע קצת….נראה אח"כ